אפתח בכך שעוד לא אכלתי פה משהו שלא לי היה טעים.
בגדול אני ממש לא בחורה של דברים חדשים ובד"כ המגוון שאני אוכלת מאוד מצומצם. אבל בפירנצה הכל כל כך מפתה!
אפילו סנדוויצ'י הקיבה שמוכרים ברחוב.. ובכן, האוכל כה טעים אבל אי אפשר שלא להתגעגע לקצת אוכל בייתי, לכן סרתי לכושר מרקט ברובע היהודי. האמת, כמעט ואין שם כלום. כשחזרתי הבייתה פתחתי את השלל: חומוס, מלפפון חמוץ ופיתות. זו הייתה הפיתה עם חומוס ומלפפון חמוץ הכי טעימה שאכלתי בחיי! ( באופן מטאפורי כמובן, כי החומוס היה של סלטי מיקי והמלפפונים של קבוצת יבנה.. הפיתה האולטימטיבית היא עם אבו חסן ובית השיטה!) והיה לי כיף חיים!
ולתחום אחר, אוכל איטלקי: קניתי קרטון קטנטן של שמנת כדי לשים קצת בפסטה. כמה ימים הוא ישב לי במקרקר כי אכלתי כל מיני דברים אחרים. היום, ניגשתי להכין לי פסטה עם שמנת. גזרתי את הצ'ופצ'יק של הקרטון ולחצתי בעדינות כדי לטפטף שמנת אך כלום לא יצא. לחצתי יותר חזק ויצאה שמנת במרקם של קצפת. שיט. זה התקלקל מבלי שהשתמשתי ואני צריכה לזרוק. באופן אינסטנקטיבי הרחתי את השמנת ולא היה לה ריח חמוץ כלל. החלטתי לעשות צעד אף יותר אמיץ ולטעום. טעמתי לפחות 5 פעמים כי חשבתי שהשתגעתי! השמנת האיטלקית, טריה ואוורירית מגיעה במצב צבירה קצפתי ולא נוזל! פשוט לא יאומן.. מסקנה: האיטלקים פשוט שמנים! עכשיו אני מבינה למה כשאכלתי במסעדה פסטה עם שמנת זה היה כל כך, אבל כל כך טעים!
מכון מיכלאנג'לו, המכון בו אני לומדת איטקית , מארגן כל מיני פעילויות וסיורים וטיולים, זה די קול. באחד מערבי השבוע הם אירגנו ארוחה בטרטוריה פיורנטינית. אני כמובן קפצתי על ההצעה. מנהל המכון הוביל את החבורה רגלית וכשהגענו גיליתי שזו הטרטוריה האהובה עלי ועל אבא "טרטוריה בנוונוטו" ! כשאני ואבי יצאנו למסעדה אכלנו שתי מנות, ראשונה ושנייה. האיטלקים לאומת זאת רגילים לאכול קצת יותר...
לא הייתה לנו זכות בחירה, האוכל פשוט הוגש לשולחן בצלחות גדולות כאלו ואנחנו שילמנו מחיר אחיד כל אחד.
ראשית הוגש לחם ויין. אחריהם הגיעה פלטת נקניקים ופרושוטו. וסלט , ושעועית עם טונה, ופאפא על פומדורו, וסלט אורז קר עם ירקות ונקניקיות, ועיגולי חצילים עם עגבנייה ומוצרלה! אכלנו לשובע כי חשבנו שנגמר. אבל טעות בידינו, זה היה רק האנטיפסטי. ופתאום הגיעה לשולחן פסטה, משני סוגים: פנה ברוטב עגבניות ופוזילי ברוטב שמנת ותרד ועוד מנה מוזרה שנראת כמו עיסה שאף אחד לא אכל. בעצם אף אחד כבר לא אכל גם את הפסטה! כולנו טעמנו קצת משתיהן והחזקנו את הבטן בכאב. ואז הגיע הקינוח. מזל שלא הייתה גם מנה עיקרית.. ( כי פסטה באיטליה זו מנה ראשונה) זה היה ערב קשה ביותר. כמובן שהבנות הספרדיות לא ויתרו גם על יציאה לפאב ואני אחרי רבע שעה ברחתי משם לישון! אבל זהו, הבוקר הן חזרו למדריד אז אני יכולה לנוח..
כמה כיף לספר על חוויות אוכל!
אתמול הלכתי לבית כנסת ל"כל נדרי". בית הכנסת יפייפה ועזרת הנשים ענקית, גם למטה ליד הגברים, שהיא לא ממש מופרדת וראיתי זוג מתחבק ומתנשק בגבול, וגם למעלה בגלריה המעלפת עם כסאות מפוארים כאלה כמו של נסיכות שאין אצל הגברים.
היה מרתק. אבל לא נראה לי שאחזור לשם הרבה.. נראה לי בגדול שמלבד צרכי חומוס, אין לי כל כך מה לחפש בקהילה היהודית. לא מקום מסעיר כמו שדמיינתי..
שיהיה לנו שבוע טוב
אוהבת את כולכם ומתגעגעת
מאיה הקולית
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה