me so happy, me want to cry

תארו לעצמכם שאתם קמים בבוקר והכל הפוך. כמו ביזארו וורלד.
דוגמא להמחשה: תארו לעצמכם שאתם יוצאים מפתח ביתכם בבוקר, ועומדים לחצות את הכביש. אתם מביטים ימינה, כדי לבדוק אם הכביש פנוי. הוא פנוי. ואז, כשאתם עומדים לחצות, מגיעה מכונית משמאל!
בוקר אחד מישהו הפך את כל כיווני התנועה בפירנצה!

אז כך, השבוע היה השבוע הראשון של החופש הגדול. גם ה-21.6, היום הארוך בשנה ותחילתו הרשמית של הקיץ חל השבוע. השמש שוקעת פה בסביבות 21:30, שזה די קול. שלא לדבר על הזריחה, שאם נגיד אתם חוזרים מבילוי לילי, כמעט בלתי אפשרי לחזור לישון, כבר ב-4 ישנם ניצני אור ראשונים..
(כולכם יודעים שאת השעה 4 אני בדרך כלל רואה אך ורק אם יש לי טיסה, במקרה אתמול נשארתי ערה עד מאוחר במסיבת סיום בביתה של יֵאנה, פשוט לא יכלתי לעזוב כדי לדחות את הפרידה עד כמה שאפשר..)


אז בתחילת השבוע, דנה ואנוכי, ארזנו תפוחים וחטיפי "פיטנס" ויצאנו למסע לונציה, העיר השוקעת. זהו ביקורי הרביעי בעיר ובינתיים, הכי כיפי.
האזור בונציה שבו מתקיימת הביאנלה הוא יפייפה בצורה בלתי רגילה, וראיתיו בפעם הראשונה.
התמלאתי גאווה ישראלית. סיגלית לנדאו מהממת והביתן הישראלי פשוט מהפנט. על יעל ברתנא אני מעדיפה לא להגיב, ברשותכם..

קצת סינדי שרמן

הדימוי האהוב עליי מן הקבוצה, כמובן

יום אחרי, עשינו ארוחת סיום לימודים בבית של אחת הבנות משנה שלישית שגרה בחוֹר של תחת במרחק שעה נסיעה מפירנצה, והיא לקחה אותנו לטבול במעיין בין הכרמים. המים היו קפואים, בחוץ היו מיליון מעלות, וקפצנו אחד אחרי השני למים! היה ממש כיף, תחושה אמיתית של חופש. 
כן, הוא כאן החופש. מריחים אותו באוויר, טועמים אותו בפה, מרגישים אותו בגוף.
העיר מציעה אטרקציות לרוב, לילות לבנים, זיקוקין דינור, יין הזורם ברחובות.
מה אני אגיד לכם, אני גרה במקום נהדר, נהנית מכל צעד ברחוב, אבל לפעמים, כמו עכשיו, בא לי קצת תל-אביב.. כדי לראות אתכם כמובן. אולי בגלל שחזרתי כה קרובה. יתכן ואני עוקבת אחרי טבלת יאוש.. 
חייבת אבו חסן.


ולסיום, עוד קצת "ביזארו וורלד"...

סיום מפוצץ

זהו. סיימתי שנה ראשונה במכון לרסטורציה פלאצו ספינלי !!

כפי שכבר ציינתי, בשנה ראשונה אין מבחנים, ולכן סיימנו שנה כמו בבית ספר יסודי. ההרגשה הייתה כזו בדיוק, רק עם אלכוהול בקפה.. התעודות, דרך אגב, בעוד חודש..

היום האחרון היה בהחלט מרגש. ולסיום השנה, קיבלנו מופע פירוטכני לייב...

במהלך הדלקת פתילייה פשוטה, הגזים שהצטברו בה התלקחו ו..התפוצצו. הפתיל הבוער עף באוויר ונחת, מכל המקומות במעבדה, על גליל עצום של צמר- גפן! שכמובן, החל לבעור כולו. בתושייה רבה ובשיתוף פעולה, הגליל הועף על הרצפה ונשטף במים רבים. האירוע יכל להיגמר באסון אבל למזלנו האש בערה לזמן קצר בלבד.

 כולם בסדר, ברוכה השם.

אחרי שנרגענו, ג'נט גילתה לנו שהכי חששה לחיי התיק שלה שנח על כיסא לצד הגליל הבוער... מחשבותיה האינסטינקטיביים של אשה בשעת אסון... אני מבינה זאת לחלוטין.

גליל צמר הגפן הבוער נזרק על רצפת הפרקט והשאיר את הכתם הנ"ל

הסימן שהשאיר הפתיל הבוער על השולחן

לא לומדים לקח: תקרית נוספת מספר דקות אחר כך

כמה אירועים חשובים השבוע:

1. ליקוי ירח מלא!!! היה כיף

2. מסוק של צוות הצילום של ג'רזי שורס שחג בשמי פירנצה כל היום כדי לצלם פנורמה של העיר כמו שיש תמיד ב"סיטי" ו"דה הילס", וחירפן אותנו שכן לא היה ניתן לתקשר מילולית ברחובות!

3. שבוע האופנה פיטי- גברים מגיע לסיומו ומתחיל שבוע האפנה לנשים!! במהלך השבוע החולף ראיתי המון גברים לבושים היטב. גייז אסייתיים בעיקר, שהיו פשוט מהממים! לצערי לא צילמתי תמונות מאחר ופגשתי אותם במהלך העבודה..

ועוד כמה דברים נחמדים שעשינו השבוע:

הלכנו ( על חשבון שיעור) למוזיאון הטבע של פירנצה "הספקולה", שקיים מהמאה ה-18 ובבית הספר שלנו עשו את הרסטורציה לכמה מן דגמי השעווה האנטומית (המזעזעת, יש לציין, משום שבאותה תקופה את התבנית לשעווה עשו על גבי איברים אנושיים, לא חיים... ויש גם עוברים...)

בנוסף לאוסף השעווה האנטומית יש גם אוסף פוחלצים רחב מיימדים. ישנו ייצוג לכמעט כל בעלי החיים הקיימים על הפלנטה, כולל פוחלץ היפופוטם המחמד של משפחת מדיצ'י!

בויטרינת הקופים יש גם שלט "הומו-ספיאנס" :

ובכן, כל אחד והאינטרפרטציה שלו...

גולת הכותרת של המוזיאון היא תערוכת הקריסטלים! מעבר לכך שהיא מהממת ביופייה, נגעה לליבנו משום שאנו לומדים מינרלוגיה..

הנה כמה פנינים מהתערוכה, אבל התמונות ממש לא עושות צדק לפלאי הטבע הללו. אתם מוזמנים בחום ללכת לראותם, התערוכה הוארכה עד יוני2012

באותו יום אחרון ללימודים מפוצץ, הדבקנו את שברי הכד שלנו!!! הביטו איך אנחנו מטפלים בו כמו תינוק. משפחה מאושרת:

חופש נעים ותקופת מבחנים קלה

מאיה

אס"ק

הסופ"ש חבריי היקרים חזרו לבתיהם על מנת להצביע ולהשפיע בנושא תוכנית הגרעין האיטלקית ("לא", כמובן. יותר נכון "כן" כי מצביעים בעד ביטול הצעת החוק..). האמת, די מרגש לראות שנשארו כמה מדינות דמוקרטיות בעולם.


השבוע הוא השבוע האחרון לשנה"ל והעבודה רבה. מצד אחד אנחנו משלימים שיעורים שהפסדנו בגלל הסטאז' (שהתארך והפך לסיוט הכי גדול שלנו), ומצד שני, ממש מריחים את החופש. יש הרגשה כזאת באוויר של סיום שנה ואנחנו מנצלים את כל זמנינו להינות. מתענגים על הפסקת העשר, מושכים אותה ככל האפשר ושותים קפה קר עם בייליס בבר האהוב ( תנסו לדמיין אחר כך איך מדביקים במצב הזה שברים של קרמיקה פרה-היסטורית..). אחרי הלימודים אנחנו יוצאים להשתכר (שוב, באותו בר..) או יוצאים לסרט ( מחר יש X-MAN החדש!!). בנוסף, אף אחד מאיתנו לא מצליח להביא את עצמו להגיע בבוקר בזמן...
ככה זה שבשנה ראשונה אין מבחנים ודאגות, חברינו משנה שנייה ושלישית, לעומת זאת, מקווים לאסון טבע שימחק את פירנצה מעל פני האדמה...
ניתן לסכם את רוח השטות הרובצת עלינו ביצירתו של ג'ובאני במהלך שיעור רישום טכני:

נא לזמזם בראש את מקצב הפתיחה של "אמפייר סטייט אוף מיינד"
כמו בהתחלה של סקס אנד דה סיטי 2

כן, זה הוא קו הרקיע של העיר ניו-יורק, מגולם במכשיר מדידה ושרטוט המכונה בפשטות "פרופילוגרף".
והנה אנחנו, מצלמים אחד את השני מצלמים את הפלא:

ללא ספק, אנחנו זקוקים לחופש.
בינתיים אני ממלאת את זמני הפנוי במשמרות בעבודה.
במסעדה בה אני עובדת, פגשתי יותר רומנים משפגשתי כל חיי! כולם מאוכזבים שאני לא מצליחה להתבטא ברומנית.
אמא, קחי לתשומת ליבך. אני כישלון. לפחות אני יודעת להשתמש במילת הקסם: "סרמלה", ואז כולם מהנהנים ומחייכים. (אם אתם לא רומנים, אז בעיה שלכם.. לפחות הגוּר מבינה..)
כבר זכיתי לקבל כמה ורדים ממחזרים רומנים נחושים, מסתבר שאני זיווג טוב...


שבוע טוב, עוד שנייה ואני חוזרת הבייתה לחופשה אמיתית.
ביי, אני הולכת לשחק קצת באייפון שלי...

מלפפוני המוות

כינוי שהעניקו YNET, לא אני... אין כמו פאניקה להעלות את הרייטינג....
ועכשיו ברצינות, הסיפור הזה מאוד קשה לי. אני מרכינה ראשי באבל. אילו מכם שמכירים אותי יודעים שאני לא יכולה לחיות בלי מלפפונים!! 
אני מקווה שיפתרו את הסיפור הזה מהר כי בינתיים רגל מלפפון לא דורכת אצלי במקרר.
וזה עצוב. בעוד חודש יחול יום השנה לסלט והייתי רוצה מלפפון שייקח חלק בשמחה.
אז אני קוראת אליכם, חקלאי אירופה, בבקשה הפסיקו להשקות את הירקות במי שופכין, דבר זה פוגע קשות באוכלוסיית שונאי העגבניות (זו לא רק אני, אנחנו אוכלוסייה, כבדו אותנו!).


ולידיעה שהגיעה זה עתה!!!
 אני לא יודעת אם אתם יכולים לתאר לעצמכם, אבל בפירנצה ביוני חם. מאוד חם. ומאוד מאוד לח. השמש מלהטת ויתושים חוגגים. הייתי אפילו מגזימה ומשווה את פירנצה לסין בקיץ.
לאחר יום מלא שמש בו הסתובבתי ברחוב עם כובע קש וכפכפים, מתחוללת ברגעים אלו ממש סופת ברד!!!!!!
הגשם לא פוסק! הרחוב מוצף! המים נכנסים לי דרך החלון הסגור!!!
מדובר בכדורי ברד בגודל חמוציות וגשם שוטף!!

אני לא יודעת אם אתם מצליחים לראות, אבל זה ברד שנערם על אדן חלון פלאצו רוצ'לאיי....


הדירה של לוקה הוצפה! ירדנו כל השכנים בפיג'מות לעזור לו..


ובעוד שעה אני צריכה לצאת לעבודה...
(התחלתי לעבוד כמארחת במסעדה. לא בקטע היפאני הסוטה...)


בהצלחה לכולנו 
שאלוהים תעזור לנו