מאיה הבלשית הצעירה או תעלומת הקונפטי המסתורי בהחלט

בשבועיים האחרונים שמתי לב לתופעה משונה. ברחבי העיר, במקומות שונים, ללא מכנה משותף ברור, החלו לצוץ מצבורי קונפטי..

שמתי לב שבסופי שבוע התופעה מחריפה, ובמיוחד הסופ"ש הנוכחי. המצבורים מתחילים להיות יותר קרובים אחד אל השני ופיזור יותר רחב..

אני יודעת שאנשים נורמליים פשוט היו מתעלמים, אבל אותי זה ממש הטריד!
החלטתי לעקוב אחר שביל הקונפטי, אולי מישהו, כמו עמי ותמי, מנסה להוביל אותי לפתרון.

הלכתי והלכתי בעקבות פירורי הלחם המטאפוריים ומצאתי את הפתרון!
שמתי לב שמצבורי הקונפטי נהיים גדולים יותר בפתח היעד הנ"ל:

וההסבר, כפי שניחשתם, אינו כה מסתורי... 

מדובר בהכנות לקרנבל הממשמש ובא! 
וואו! איך אני שמחה שנפתרה התעלומה! עכשיו אני יכולה לישון בשקט.
דרך אגב, באיטלקית "קונפטי" אלו השקדי דרז'ה של החתונות.


ולעוד פשע. לא ממש תעלומה, די ברור שמדובר בנהג שיכור בנזונה שישרף בלהבות הגיהנום ( אם יש חיים אחרי המוות.. אם לא אז שיתגלגל כג'וק בגלגולו הבא)
התעוררתי בבוקר למראה המזעזע הזה:

זה עצוב מדי, אני לא יכולה לדבר על זה. הן ילקחו לתיקון בהקדם האפשרי.


ולידיעת הנוסעת ויוריקה דלנו שמגיעה אליי בעוד 4 ימים: יש לי באנג בסלון.
ואני קניתי פרחים. אני חיה בבית אחווה.
 כשהן ילכו לישון אני מתכוונת להעיף הכל, כולל 8 מגשי הפיצה שנחים על כיסא במטבח!


שבוע טוב, ניפגש במערה החשמלית.
בבקשה אל תאשפזו אותי בגלל הפוסט הנוכחי..

נולדתי בדרך הזו (כמחווה לסינגל החדש)

ברגעים אלו ממש מתנהלת הפגנה המונית נגד ברלוסקוני במרכז העיר ( "לא לא לא ניתן את בנותינו לזיין" וכו'...) , בדרך חזרה מהסופר לביתי. מצאתי את עצמי הודפת אנשים עם שקית חסה. אתם לא מכירים אותי ככה, אני יכולה להיות די אלימה כשיש לי מטרה כמו להגיע הביתה ולשתות או לשים את ידי על השמלה האחרונה במידתי...

עוד יום ראשון רגוע בעיר..
לאור התוגה שבפרסומי האחרונים קיבלתי תגובות הדואגות האם הכל קול. אסביר בקצרה שאלדד במילואים כבר כמעט חודש ולא שוחחנו מיליון שנה. בנוסף, בשבועות האחרונים פתאום השמש ברחה לה וכל היום יש חושך. חוסר בסרטונין מסביר היטב את מצב רוחי השונה. לא משהו שפיצה חמה לא יכולה לתקן.


ברצוני לעשות קצת סדר בבלאגן ולהכיר לכם את חבריי החדשים באופן רשמי!
הראשונה והכי חשובה ( כי היא קוראת את הבלוג..) דנה, שכנתי מצידו האחר של הנהר. מדברת עברית ברמת שפת-אם, כך שאין צורך לשבור שיניים. חוץ מזה היא גם די חמודה ואנחנו נוסעות יחד לפאריז!

הבא בתור, ג'ובאני נסיך החלומות. חברי לספסל הלימודים ולכל ספסל אחר שמעורב בו אוכל. כמו שכבר צייניתי, חובב מטאל לא קטן, לובש שחורים וחולצות של איירון מיידן, שונא את ליידי גאגא אבל אני סולחת לו על זה כי הוא חמודי.

דניאלה, גם חברה לכיתה. איטלקיה ממילאנו. היא די דומה לי באופי רק פי מיליון יותר פלרטטנית, בעלת פה ג'ורה ולא מפסיקה לדבר. יחד עם ג'ובאני אנחנו מהווים את "חבורת פירנצה" או "הפיורנטינים", אם תרצו, החבר'ה היחידים מהכיתה שגרים בפירנצה ומתעוררים 5 דקות לפני השיעור. יתרון זה מקנה לנו בילויים משותפים בערבי שישי ושבת והתנשאות כללית על השאר.

החבר החדש ביותר שלי, לוקה אנטוניו גאט, המלטזי הכי קול בפירנצה , ומסתבר גם שהראשון מסוגו בבית ספרינו! אנחנו גרים באותו ביניין, אז זה קול. אתמול עשינו שיחת ועידה, דנה ולוקה דרך החלון ואני הצטרפתי לשיחה מהשירותים. הוא גר בקומה הראשונה, מתעורר כל פעם שמישהו נכנס בדלת הראשית, וחולק דירת רווקים עם בובה של פלוטו.

וקצת כדי להדביק פנים לסיפורי הדירה, בתמונה הנהדרת כאן למטה ניתן הבחין בשותפתי מארץ הטורטייה, לאורה. התמונה צולמה בהדלקת נר ראשון של חנוכה בקומפוזיציה נהדרת בצילום עצמי שבחר אחי היקר ( מאחורי דנה ניתן אף לזהות את הרגל שלו).

זה אפריטיבו, גם עליו אני לא מפסיקה לדבר ואכן מתייחסת אליו כיישות עצמאית. ללא ספק, אחד התחביבים האהובים עליי כאן בפירנצה. "אכול ושתה כי אחרי 22:00 זה נגמר".

ולסיום מאיה, בתמונות מעבדה לוהטות!

תודו שזה נראה סקסי בטירוף להיות רסטורטור!

שבוע טוב לכם, אני מקווה בעוד שבוע לצפות ב"אומץ אמיתי", יש הקרנות ללא דיבוב! 

הייתי רוצה גם לבקש מכולכם ללכת לפסטיבל הגרוב הראשון כדי שדנה ואני נוכל לחיות דרככם. 

תודה מראש

מאיה (-;

יש לי יום יום חג

הללויה!
כל יום בפירנצה הוא סיבה לחגיגה!
 לפני חודש זה היה חג המולד (קישוטים חגיגות ירידים ומבצעים חודש מראש), עכשיו ההכנות לס. ולנטינו (לבבות ומבצעי לנז'רי סקסי בכל פינה), הבא בתור הוא הקרנבל שמתבטא כבר במסכות בחניות התיירים ובפסטיבל שוקולד מקומי ( או שזה בעצם לחג האהבה, קשה מאוד להבדיל, יש שם לבבות שוקולד...) ולאחריו פסחא, העיר לא נחה מטיזרים לחגים לרגע. כל סופ"ש אני מוצאת עצמי מפלסת את דרכי הביתה בים תיירים. בשבת תוזמנו 30 דקות מH&M דרום..
השנה אין לנו חופשת קרנבל כי הוא נופל על שבת אבל יש חופש של "יום רביעי של האפר". בני כיתתי החליטו לקחת את האחריות לידיים ובעזרת תחנונים שוכנעו המורים של יום חמישי ושישי לעזור לנו ליצור גשר מלאכותי, מעשה ידי אדם.
 אז רצתי להזמין כרטיסי טיסה לפאריז! סתם כך, כי אני גרה באירופה!


ואגב פאריז, השבוע חגגנו עוד חג נוצרי (הצגת ישוע במקדש) בדרך הצרפתית. אלואיז, חברתינו ממולדת הבאגט, אירחה אותנו בביתה והכינה מיליון קרפים! מיליון, אני לא צוחקת. מלוחים עם גבינה, מתוקים עם נוטלה,סוכר, קינמון, רפרפת לימון, וגולת הכותרת, קרפ א-פלמבה עם אפקטים ולהבות!
אחר כך גילגלנו את עצמינו הבייתה. מזל שהיא גרה ברחוב שלי..
רכשתי כמה חברים חדשים! הראשון, לוקה, שכני המלטזי מן הקומה הראשונה, שהוא חבר של דנה כבר מזמן אבל חבר חדש שלי. אנחנו עושות החלפת חברים, אני הכרתי לה את ג'ובאני ובתמורה קיבלתי את לוקה, אנחנו מתכתבים בסקייפ ובעתיד אני מתכוונת לבנות טלפון מחוט ושני גביעי יוגורט!
החבר השני שלי הוא מחבת קראמי. הוא ירוק-דשא בחוץ ולבן בפנים והוא תמיד נשאר נקי! יש בינינו קשר מאוד מיוחד, אהבה אפילו.
החבר השלישי הוא בנאדם, לשם שינוי, אבל כזה שנפטר לפני שנים רבות. כאילו, ממש שנים רבות. הוא מצא את מותו בהתפרצות הר הגעש בפומפיי. אני מדברת כמובן על פליניוס הזקן. כרגע הוא הגבר היחיד איתו אני חולקת את מיטתי. ( "ההיסטוריה של הטבע", לא חפרתי איזה קבר אם התבלבלתם לרגע..) כהוכחה נוספת שאני חנונית על, אני קוראת אנציקלופדיה מן המאה הראשונה לספירה כמו רומנסה של גבריאל גרסיה מארקס, ומצטטת אותו לעיתים קרובות.

מאיה דלנו-הזקן. קליט, לא?

אני מתגעגעת ביותר, תבואו לבקר אותי, טוב. 
צ'או בינתיים