היום שמתי את הציניות בצד, גם אני התרגשתי בחתונתם של הדוכסים מקיימבריג'. צפיתי בשידור החי כאילו מדובר בגמר האירוזיון. הדליק אותי שהאנגלים נעימי ההליכות, יצאו לרחובות, עם דגלי אנגליה מצויירים על הפרצוף כמו במשחק כדורגל. ראיתי אחת כזאת כאן ברחוב. חייכתי אליה. לא חושבת שהיא ראתה...
חופשת פסח כמעט ותמה. אני לא אשקר, חופש, לא ממש היה לי.. אבל זה לא אומר שלא נהנתי ! אחרי שחזרתי מהדרום מטרי באה לבקרני. אכלנו טוב, שתינו יין, הצצנו בתערוכות, שתינו יין והיה כיפי.
לפני שהיא עזבה, היא השאירה לי מתנה לילות הבודדים, אתר כיפי שאני רשמית מכורה אליו! הנה הסט הראשון שיצרתי בדרך להיות בלוגרית אופנה (NOT). אני חושבת שהוא מאוד אני (;
זה כיפי, עשיתי כבר שלושה!
אני לא מצליחה לשים את כולם באותו פוסט. בוז. אז תקבלו אותם אחד-אחד. יותר טוב! אני פותחת פינה! פינת האופנה! זה יהיה לוהט, אני מבטיחה. עד שימאס לי לעשות את זה...
אוי, התחיל לרדת גשם.. שמעתי שגם אצלכם. מה זה החרטא הזה?! הבטיחו לי אביב!
הייתי היום בשיעור עיצוב-אירובי מטורף! כמעט התעלפתי. באמאשלי, ראיתי שחור וזה.. כנראה בגלל שארוחת הבוקר שלי כללה שתי עוגיות... עכשיו כואב לי הכל. אבל היה מגניב. יש מייבשי שיער סגולים במלתחות- כי זה הצבע של פיורנטינה! זה הורס בעיניי. (החדר כושר צמוד לאצטדיון הכדורגל..)
נשארו לי יומיים לחופש ואחר כך אינצ'יזה בראבק שבועיים שלמים, 5 ימים בשבוע, 8 שעות ביום! חרא בלבן, אבל נעבור גם את זה.. האמת שאני אני קצת מפחדת...
הייתי מאוד רוצה לכתוב פוסט המסכם את כל הביקורים שהיו לי ( והזרוע עוד נטויה!) אבל רז שפירא-פיינבורג, לא שלחת לי עדיין תמונות!!!
יש לי את התמונה המעלפת הזאת עם גוני. היא העלתה כבר הכל לפייסבוק וכולם כבר הגיבו על הכל...
מעלף!
שארית חופש שמח לי וסופ"ש נהדר ומלכותי לכולם! נשיקות
שלום וחג אביב שמח! חזרתי מן הדרום החם אל המרכז החם יותר! הייתי מעוניינת להעביר לכם את החוויה הדרומית, אני מקווה שאצליח. מתנצלת מראש, זה הולך להיות ארוך. לפני כן, כל הטיול שלי היה מוטל בספק והייתי בערפל. ביום טיסתי תוכננה שביתה עצומה של כל התחבורה הציבורית, רכבות ונמלי התעופה! סתם לסבר את האוזן, כדי להגיע לבארי הייתי צריכה לקחת רכבת לפיזה ומשם לטוס. חיכית וחיכיתי ולא הגיעה הודעה מחברת התעופה. השמועה אומרת שראיינאייר לא שובתים אף פעם. יש. אבל איך אגיע לפיזה?? יש יופי של שאטל מפירנצה לשדה התעופה. מזל. הלכתי לרכוש כרטיס רק לגלות שהמקום נסגר. יופי. מה עכשיו? בשעה 3:00 בוקר, נעמדתי ראשונה בתור לאוטובוס ואז הכרטיסן קרא רק לבעלי הזמנה באינטרנט. חיכיתי בסבלנות עם שטר ביד, מתפללת שיש מקום, סופרת את האנשים סביבי שרק גדלו וגדלו. סבאל'ה אחד ניסה לדחוף אותי כל הזמן כדי לעקוף, אבל אני לא פריירית. הייתי הראשונה שרכשה כרטיס ורצתי לתפוס מקום. אז הצלחתי להגיע למרות כל הסיכויים. בנמל התעופה בבארי מקדם בברכה שלט : WELCOM IN PUGLIA, THE LAND OF TASTE סיפרתי לג'בואני שבא לאספני, והוא בתגובה אמר: עכשיו הבנת לאן הגעת... באתי לחמישה ימים בלבד לכן המלאכה הייתה מרובה, צריך לראות הכל ולהספיק גם לאכול הכל! ישר אחרי הנחיתה (ערה מ-3 בלילה, כן) יצאנו לתור את בארי הישנה עם חבר של ג'ובאני, מורפיוס! (באמאשלי!)
ביקרנו את ס. ניקולה, הלוא הוא סנטה קלאוס! היה הורס, האיטלקים גנבו את עצמותיו מטורקיה והביאו אותן לבארי ,ונבנתה כנסיית עולי רגל לוהטת במאה ה-12. אחר כך אכלנו פוקאצ'ה פולייזית. זו הייתה הראשונה מתוך 5 הפוקצ'ות שאכלתי במהלך הטיול...
ההבדל המשמעותי הראשון ששמתי אליו לב בפוּליה הוא שיש להם מלפפונים כמו שלנו! נורמאלים!!! המלפפונים בפירנצה נראים כך:
אי אפשר לאכול אותם עם הקליפה והם דוחים בכללי...
יש לאיטלקים מנהג משונה כזה, לחתוך את הצ'ופצ'יק של המלפפון ןלשפשף אותו במלפפון עד שיוצא קצף לבן דוחה כזה, ואז הם מקלפים את המלפפון. ישבנו כל המשפחה יחד, הם משפשפים ואני נוגסת במלפפון כמות שהוא. נזפתי בהם שהם משוגעים וצרחתי על בן הדוד בן ה12 שיטעם משלי והוא פחד. הוסבר לי שזה טקס שלמדו מהסבים והוא למניעת הטעם המריר(?!?) "נכון שזה יותר מתוק ככה?" שאל הילדון. אין שום הבדל!!! משוגעים... יום אחרי אמא של ג'ובאני, ג'ובאנה, סיפרה לי שסיפרה לחבריה והם מבטיחים לנסות את הדרך שלי... מוזר, אני יודעת.. זוהי מוֹלה, עיירת מגוריו של ג'ובאני, ממבט על מגג המבצר שנמצא בעיר
ג'ובאני, אנוכי וסרנה, החברה שלו, עם שיער על הפנים מהרוח
זו כיכר העיר, בחגים וימי ראשון אנשי מולה לובשים את מיטב מחלפותיהם ויוצאים לעשות סיבוב דאווין בכיכר העיר, התנהגות קצת "פרובינציאלית", לדעתו של ג'ובאני. אני חושבת שזה נחמד.
ועכשיו, אוכל! ג'ובאני לקח אותי לעיירה שבה ישנה הגלידה הכי טובה בפוּליה, אם לא בעולם!
גלידה 1#
לאחר 3 דק': גלידה 2#
בשתי גלידריות שונות, כמובן. הלבן הזה היא קצפת בייתית מעל ובתוך בגביע!
במולה גם יש מגוון נהדר של אוכל: פיצות, קלצונה המכונה בפיהם "פנזרוטו", בתנור או מטוגן, צ'יפס מסולסל וכו'.
גולת הכותרת היא הבּוּרָאטה הנהדרת (כמו מוצרלה רק עם נוזל כזה בפנים נאמי!) שמגיעה גם בגודל "בומבה"!
דבר נהדר נוסף, קראפפן, שזה בגרמנית "סופגניה", במילוי משולש: נוטלה, קרם וניל וקצפת!
אומרים שכשאוכלים את זה מתגלה המדונה:
אני ראיתי את המדונה
מלבד כל האוכל הזה גם טיילנו מלא! טְרָני, בעלת עיר עתיקה על הים עם כנסיה די קולית ומבצר
בעיר העתיקה ישנו רובע יהודי ובית הכנסת העתיק ביותר באירופה, שהיה סגור, כי הלכנו בשבת...
ביקרנו אתר ארכאולוגי ומוזיאונים אין ספור.
סקר ארכאולוגי מאולתר. מצאנו מלא דברים שווים...
אחד מהם, מגניב ביותר, מלא בכדים יוונים מסוג דמות-אדומה, כמעט 700 שמרוכזים ב-4 חדרים, הכניסה בחינם וחלקם אפילו מחוץ לויטרינות ואפשר ממש להתקרב ולהתבונן!
ומעבר לשטויות, היו שם דברים די מדהימים.
היינו גם במיליון מבצרים, כי ג'ובאני די בקטע של ימי- הביניים, כמובן שזרמתי, אין כמו ימה"ב!
ומערת הנטיפים הכי יפה בעולם! אחד הזקיפים, כך טוענת המדריכה, בעזרת הרבה דמיון, הוא המדונה וישו התינוק (אני אמרתי לה בתגובה: מה את מקשקשת, גברת?!) היה אסור לצלם בפנים אבל אתם יכולים, בעזרת הרבה דמיון, להבין שזה קשקוש...
ולסיכום קצת טרוּלי!
היה ממש כיף! קצת כואבות לי השיניים מלדבר רק איטלקית במשך 5 ימים, אבל חוץ מזה הכל על הכיפאק!
ואני בדיאטה..
אין כמו ג'ובאני! החבר הכי טוב שלי באיטליה! רוקנ'רול!
שמש נעימה מלטפת, נוצצת על פני הנהר, אמריקאיות חצי-עירומות מהלכות לאורכו.. פשוט נפלא.
עם האביב מגיעים מלא אורחים! גוני מגיעה בימים אלו ממש ושבוע הבא רז ועידן! ושנייה לפני שהם עוזבים את אדמת איטליה, אני עולה על מטוס ויורדת לדרום והופכת לאורחת בעצמי!
איזה כיף לי!
אפרופו אביב, לפני ימים ספורים היה לי התקף מיגרנה גרוע ביותר. הוא היה יכול להיות טיפה יותר "נעים" אלמלא היה מחשיך יותר מוקדם. השמש מתחילה לשקוע בסביבות 20:00. עד אז הרגשתי כי קרני האור פורצות את חלוני כמו לוחם יס"מ.
מאוחר יותר הציע לי ג'ובאני בפשטות "לסגור את התריס"... ( עם מיגרנה ההיגיון לא עובד, כל מה שיכולתי לעשות זה להצטנף מתחת לשמיכה ולבכות)
עוד סימן שהגיע האביב: צבע טרי!! ( כל פעם שאני אומרת זאת אלדד שואל אותי "מה זה?" ואני צועקת שהוא לא מקשיב לי ואיך הוא מעז לשכוח את מפעל חיי, ואז מתברר שהוא שומע "צוות ארי"...)
זה קצת מעציב אותי שהיריד מתקיים בלעדי.. ככה אני מגלה שאני כבר לא איפה שהייתי לפני שנה ושחיי השתנו ללא היכר.
אז, לא הייתי שותה קפה והייתי מחלקת את פתקי הקפה שלי או ממירה אותם בקולה. היום, אני לא מצליחה להתחיל את היום בלי קפה מקיאטו על הבר...
אז כמה עבודות שאני מחבבת ממרחק:
ורד אהרונוביץ', פייבוריטית ומיוצגתי לשעבר, הפעם מציגה פסלים שבשמחה הייתי שמה בסלון!
עוד קצת אומנות:
klone- התרצה קצת תה
אדם שר- אקדח סוכריות
לנה רבנקו- mister x and sun wukong
מדליק, לא?!
אז לכו, תספגו תרבות ותקנו תמונה במקום עוד ג'ינס. גם הסנדביצ'ים בית הקפה משוּ משוּ..
נ.ב. לוח השידורים לערבים הבודדים כולל גם צפייה מההתחלה של הסדרה הכי טובה בעולם "משפחה בהפרעה". אין יותר כיף מזה! שלוש עונות ( בלבד, וחבל ) של הנאה צרופה! הנה משו קטן שגיליתי בזכות הבלוג "אני כסף צעיר" ( לא יכולה לקחת על זה קרדיט..) וזה עשה לי את היום:
BBB!!!!!!!!!!!!! לא בורגוס בורגר בר, אלא הבלקן ביט בוקס! זו לא הפעם הראשונה שאנחנו רואות אותם, וגם אפילו לא השניה, אבל הפעם הזאת הייתה מגניבה מאי פעם!! קודם כל, הבלקן ביט בוקס בפירנצה!! כן, חברים, תל אביב הקטנה הגיע לאיטליה, ובגדול. שנית, דנה, הכה מגניבה, הכניסה אותנו לרשימה! כמו בבית... כמובן שזה עודד אותי לצרוח "איים וויז דה בנד!" כמו משוגעת. ניגשנו לתמיר להודות לו והוא הזמין אותנו לבאק סטייג לכוס יין. (כושי גדול ניסה למנוע מאיתנו להיכנס. "איים וויז דה בנד!" נוסף עשה את העבודה.) סלח לי אלדד, אבל ברור שפלרטטתי קלות עם תומר יוסף, לא כל יום פוגשים אליל נעורים. היו נגיעות. בהזדמנות הזאת אתוודה, היה לי קראש על תומר וחנן לדרמן.. בשבילי פלטפוס היה כמו "דמדומים". כל דור והאיידולים שלו... היו מליון ישראלים. לכל מקום שהלכנו שמענו עברית! זה היה הזוי.. רקדנו כמו משוגעות. היה מחוץ לוו!! כשיצאנו שמענו מישהו צועק "מ-איה!". היינו בטוחות שמדובר בישראלים שיכורים אז התעלמנו. לבסוף הסתובבנו להבין את פשר הקריאות ומצאנו את מליסה ויֵאנה, שלומדות איתי, בשנתן השלישית בביצפר. כך יצא שמצאנו לעצמינו טרמפ ויכולנו לנצל את הכסף למונית כדי ללכת יחדיו לפאב אירי, לשתות ולאכול צ'יפס! אכן היה מאוד מגניב בעוד יומיים, דנה ואנוכי הולכות להופעה של ג'מירוקווי, גם בפירנצה! לא קוּל כמו הבלקן אבל בטוח שיהיה מגניב! אה כן, והיום, יום שישי, לא נסענו לאינצ'יזה כי יש שביתה של הרכבות! לכן הרשינו לעצמינו להתפרע גררנו איתנו את דנה שנאלצה לקום היום ללימודים, מסכנולה...
