נו נו נו

על הרגלים רעים ומה שבינהם.

עד לפני שנתיים לא הייתי שותה קפה. הדבר הכי דומה לקפה שהייתי שותה היה אייס קפה, או פרפוצ'ינו אם תרצו. שמנת, סוכר ולא הרבה קפה.
יום אחד בהפסקת 11:00, הלכנו לבר השכונתי שלנו, אני הזמנתי סנדוויץ' וחברי האיטלקים והפיליפינית, קפה. הסתכלתי על הכוס של ג'נט וזה היה נראה לי נחמד. היא אמרה לי "תנסי, זה טעים!" ניסיתי והתאהבתי. אין כמו לחץ חברתי.
התחלתי עם כוס בשבוע, שהפכה לשתיים ולשלוש. למרות שלפעמים זה עושה אותי טוויקית ורועדת אני די נהנת מפולחן הקפה היומי. למעשה הוא מסב לי עונג גדול.
הרגל מגונה נוסף שלמדתי דווקא מהוריי -  להוסיף כמה טיפות בייליס לאספרסו והיום מתחיל נהדר!

עכשיו, בשנגחאי, אני מנסה לשמר את ההרגל המגונה הנ"ל. משימה לא קלה בכלל. לקחתי על עצמי פרוייקט טעימות קפה נרחב, עם תיעוד פוטוגרפי מקיף.

הרגל מגונה ביותר שלמדתי באיטליה הוא שעם הקפה של הבוקר חייב לבוא משהו מתוק ובצקי. האיטלקים, מסתבר, תמיד במחזור. חסל סדר חביתה וסלט, ברוך הבא קראסון פתיין. למזלי (או לדעבוני) הרב, בסין אין כל בעיה עם כך.

לפני שנסעתי לאיטליה, הייתי אוכלת מלא מלא פיצה. הייתי מסיימת חצי מגש דומינוס מבלי למצמץ. לא ידעתי שובע. באיטליה התחלתי להעריך את הפיצה, להתרכז רק בה ולא במסך הטלויזיה המרצד. החומרים משובחים והמוצרלה האמיתית סיפקו לי תחושת שובע כבר בביס השלישי ואכן הגעתי למצב שאיני מסיימת פיצה אישית.
הגעתי לסין. כאן הפיצה רחבת מימדים, מלאכותית, מפוצצת מונוסודיום גלוטומט, צבעה כתמתם זוהר ובשל הסיבות הנ"ל, טעימה. לא טעים איכותי ומעודן, טעים ג'נק-פוד-בא-לי-לשכב-על-הספה-ולא לקום-עד-מחר. זה נורא ואיום. אני רוצה להפסיק אבל ברגעים של חולשה אני לא שולטת על מעשי. מי יתן ויהיה בי את הכוח לא להוציא מבין שפתי את המשפט "אולי נזמין פיצה?".

אתם מוזמנים להשוות עם התמונה בראש העמוד

אני אוהבת לישון. וכשאני לא ישנה אני אוהבת לנוח. אני מאשימה בזה כבר 4 שנים את מחלת הנשיקה שריתקה אותי שבועיים למיטה, קראתי שגם אחריה העייפות לעולם תישאר. זה תירוץ נהדר. אני פשוט אוהבת לישון.

אני אוהבת נורות ליבון. זהו, אמרתי את זה. אני יודעת שכולכם מרגישים ככה, וכולכם כמוני שונאים נורות חסכוניות אבל זה לא פוליטקלי קורקט ( או אינביורמנטלי קורקט) אבל לא אכפת לי! נורות חסכוניות לעולם לא יספקו מספיק אור, הן אחראיות לכאבי עיניים והראש שלי, ולמשקפי הראייה שלי למרות שיש לי ראייה 6/6. והכי גרוע, הן משנות צבעים! בגדים, לקים ושיער מקבלים גוון ירקרק דוחה. והן עולות הרבה יותר! פיליפס פשוט מנצלים את הטרנד הירוק ומשווקות את הנורות במיליון כסף.
אז סליחה כדור הארץ, אבל אני מדליקה נורות ליבון כי נמאס לי להתאפר בחושך!

ועל ההרגל הרע והמביש מכולם: Glee.
כן, אני עדיין צופה. למרות שזה קקי ומשעמם וכבר לא קול כמו בעונה הראשונה. אני פשוט צופה בציפייה שזה ישתפר. אנחנו צופים גם בAmerican Horror Story, כי ראיין מרפי סוטה גאון. מחכה לפרק קרוס-אובר עם Glee (כשזה באמת יקרה אל תשכחו של מי היה הרעיון קודם).


שבוע טוב ומלא חטאים קטנים ומתוקים שעושים לנו שמח בבטן ובלב

I'll be there

והיום, 10 עובדות שלא ידעתם על סינים

1. סינים מתים על מריה קארי. אם אשמע עוד פעם אחת את השיר Hero יהיו מכות.

2. סינים אוהבים לשתות עם קש. ושיהיה כמה שיותר צבעוני ומסולסל.

3. בסין אין זכות קדימה להולכי רגל. נהג יצפור להולך רגל באמצע מעבר חצייה ויאיץ במקום להאט. אני מקללת אותם בכל השפות המוכרות לי.

4. סינים מקרבים את הפה לצלחת ולא להיפך. הם גם עושים רעשי מציצה ולעיסה בקול גדול. אותי לימדו לאכול בפה סגור, כאן הכל הפוך.

5. בימי ראשון וחגים, סינים אוהבים ללכת לפארק עם אוהל מתקפל, לשבת בו כל היום, להביא אוכל מ-KFC, וכשמחשיך לחזור הבייתה.

6. עוד בילוי אהוב על הסינים בחג, ללכת לאיקאה. הם מביאים את כל המשפחה, שקיות עם אוכל, יושבים על הספות והמיטות מהתצוגה, מדברים בטלפון ואוכלים כאילו מדובר בסלון שלהם.

7. ברשתות הקפה, הם תופסים את הספות השוות, מניחים את המשקה על השולחן ועושים הכל, מגלישה באינטרנט עד נמנום, חוץ מלשתות את המשקה שלהם.
ראיתי גם קבוצת זקנים שמפצחת גרעינים בסטארבקס.

8. סינים לא יודעים להכין קפה מקיאטו.

9. סיניות לעולם לא ילכו בלי גרבי ניילון. זה מוזר.

10. סינים אוהבים את הכלבים שלהם mignon , קטנים, שמחים, עם מלא שיער מקורזל. ועדיף בצבע חום-אדמוני.

אני דווקא רוצה ארנבון. ואלדד חתול. אולי נגיע לעמק השווה ונקנה צ׳ינצ׳ילה.

שתהיה לכולנו חזרה מהנה לשגרה.