כמה קר היה?!

היה כל כך קר שסירבתי להסיר את המעיל ונראיתי כמו סיילנט בוב!
(זוכרים.. משחק מכור.. פעם הייתה כזו תוכנית..)
השבוע היה ממש קר! זת'ומרת לי היה ממש קר.. 
אולי זה הקטע המזרח תיכוני/ תל-אביבי אבל לפי התרמוסטט הפנימי שלי, שמכיר שגשם זה רק בחורף, אני אמורה עדיין להלך בחצאיות קצרצרות וגופייה!
זה היה פשוט מדהים, ב-23.9, תחילותו הרשמי של הסתיו, כמו שעון, הטמפרטורות צנחו והגשם שטף את הרחובות. טוב, לא מלא גשם וגם לא קור כלבים - אבל סתיו.
בלילה הטמפרטורה צונחת ל-8 מעלות ואני, חסרת פוך ,שמתעכב כרגע במטוס, גייסתי את כל סוויטשרטים שברשותי ליצירת שמיכה מספיק גדולה שתגן עליי.
בגדול, בשעות החמות מזג האוויר פשוט נפלא! 20-23 מעלות , וביומיים האחרונים ישנה גם שמש חמימה. אתמול ישבתי להתחמם קצת בפיאצה סנטה קרוצ'ה.מסתבר שישבתי שם 45 דקות וכשחזרתי הביתה גיליתי שנשרף לי האף...
הבעיה היא שהשעות החמות והקסומות האלה מספרן בסך הכל 3.. מ-13:00 עד 16:00, ו-2/3 מהן אני סגורה בכיתה בשיעור אחר הצהריים.
בשאר הזמן , בשעות שאני טסה על אופניי ברחבי העיר, הרוח הקרה מצליפה בפניי , מדמיעה את עיניי ומנזילה את אפי, ואצבעותיי קופאות על הכידון עד שאינני מסוגל ללחוץ על הברקס.
באופן כללי, מזג האוויר זה אחד מנושאי השיחה הכי חמים אצלי בכיתה . מקום שני אחרי "אוכל".
ותמיד נשאלת השאלה: "איך מזג האוויר בישראל?"
זו שאלה מבעסת טילים אבל כל פעם מחדש אני מספרת שבתל אביב חם ושחורף זה כמו פה השבוע. ואז כולם פוערים פה בהשתהות , ואז אני מסבירה שבישראל יש גם ירושלים וישובי הצפון ומאשימה את ההתחממות הגלובלית, וכמובן הדיון המרתק על החרמון ועל הפיסט המסכן שיש שם ושבסוריה יש יותר שלג...סיפור שתמיד גורר מבטי רחמים מצד האירופאים...
שתדעו לכם שאני עושה שירות הסברתי נפלא למדינת ישראל, צריך להעניק לי צל"ש! או לפחות מלגה..
לא באמת, אני מדהימה.. אפילו כבר הזמנתי את קיקי ההולנדית לאכול אצלי חומוס!
וסושי! עוד מאכל תל-אביבי טיפוסי ידוע..
וגם לימדתי את החברה להגיד "זין" ו"כוס" "אמא שלך זונה" וכו'.. ואני למדתי להגיד זאת בקרואטית ופורטוגזית! לחברה הקרואטית החדשה שלי קוראים נירוונה! איזה שם מדליק!
האמת ששבוע הבא אני מסיימת את קורס האיטלקית ומתחילה ללמוד באמת.. יאבאלה.. איךהזמן טס... עוד שנייה כבר חופשת קריסטמס..
ועוד חדשות טובות, היום אני עוברת חדר! לחדרי האמיתי! הוא פשוט מהמם, אשלח לכם תמונות כשאסיים את המעבר! 
חג שמח לכולכם! ( החג האחרון בזמן הקרוב אם אני לא טועה.. היה קצת מתיש כל ה"חג שמח" הזה..)
תזהרו מספלינטרז כשמפרקים את הסוכה! אני ממליצה תמיד להשתמש בכפפות..
אמן שיהיה קצת קר גם אצליכם
מאיה הקולית ...la maya fresca
(-; 

קראווג'יו והקראווג'סקים

אם אי פעם אקים להקה, זה יהיה שמה!

הסופ"ש הזה היה מאוד מיוחד, כל המוזיאונים הממלכתיים בכל אירופה היו פתוחים לקהל הרחב בחינם!!!

היה אדיר! התחלתי ביום שבת במוזיאון ברג'לו בסיור שהבית ספר שלי ארגן עם המורה לתולדות האמנות. פגשתי פנים מול פנים את ג'ורג' הקדוש של דונטלו המקורי! ( הפסל באורסנמיקלה היום הוא העתק) הוא כזה חתיך! וגם דוד של דונטלו ונרקיס של צ'ליני , גם לאונרדו ומיכלאנג'לו היו שם. רק ספלינטר בלט בהעדרו..

קבעתי עם שתי בנות שהיו בסיור, בבוקר למחרת לנסות ולהיכנס לאופיצי!

לשם כך הגענו לשם בשעה 7:30 בבוקר ( האופיצי נפתח ב-8:15) ותפסנו מקום די סבבה בתור. ב-8:30 כבר היינו בפנים וקיפצנו באושר! החדר של ג'וטו, צ'ימבואה ודוג'יו מהפנט!

לאורך כל הדרך התגלגלו בראשי הקלטות של שיעורי הרנסנס באוניברסיטה. כל שם שזיהיתי נאמר בראשי בקולה של ד"ר תמר צ'ולקמן או (לצערי הרב) בקולו של ספי ...

אחרי שעתיים במוזיאון ( ועוד חצי שעה בחנות ספרים והמזכרות) אני פרשתי לסייסטה קלה ולאחריה יצאתי לכיוון תור נוסף, הפעם בפלאצו פיטי. אני מותשת לחלוטין אבל היה שווה את זה ( ואני מנסה לשכוח את העובדה ששילמתי 5 יורו על טוסט בקפיטריה של האופיצי..)

כמובן שפגשתי מלא ישראלים כי מוזיאון+חינם = חגיגה!

קיבצתי מספר תמונות תורים עבורכם:

בהחלט חוייה ייחודית.
ועכשיו לקראווג'יו: ישנה תערוכה כרגע בפירנצה של ציורים של קראווג'יו ושל אמנים קראווג'סקים והיא מתחלקת בין האופיצי לפלאצו פיטי כך שיום שלם ביליתי במחיצתם. בכחוס סקסי ומדוזה הורסת! אני ממליצה בחום.

מצאתי בסופר קוטג'! הרבה יותר עשיר ממה שיש אצלינו בארץ אבל זו הגבינה הכי רזה שקיימת פה אז נסתפק בזה.. בגדול אני לא ממש מבינה את הקונספט של הקוטג' וממה לעזאזל עשויים הגושים הללו, באיזה תהליך מייצרים אותם?! זה מאוד מוזר בעיניי.. אולי מישהו מכם יכול לפתור לי את התעלומה.

אה! ואתמול בערב נפגשתי עם רעי גופר וחברתו אפי ,והמסכנים היו רעבים אז לקחתי אותם למסעדה ב-12:00 בלילה ואכלנו פיצה נפלאה! גם אתה יכולים לבוא, זה מאוד פשוט. אני פה, מחכה לצלצול טלפון או sms (-;

 שבוע טוב לכולנו! ועדיין חג אז חג שמח!

חודש בפירנצה!

שלום!! וחגים שמחים!

פינקתי אתכם, אני מצטערת. הרגלתי אתכם לעדכונים שוטפים כל יומיים כי מאוד התרגשתי והיו לי מליון דברים לספר. השבוע היה שבוע די רגיל ולא רציתי להטרידכם בזוטות.. אבל הבנתי שאין זה פייר כלפי העולם לחסוך את הגיגי!

אז כן, עבר כבר חודש מאז הגעתי לפה! הזמן פשוט עבר בטיל! אני מסכמת את החודש הראשון שלי ככיף גדול.

די הסתגלתי לחיים בעיר קטנטונת , סואנת, מלאת תיירים, מדרגות, ומדרכות עקומות ( שימו לב כמה התיאור מזכיר את חיי הקודמים בעיר העתיקה בירושלים..)

אזרחית למופת. מקללת משאיות, זורקת זבל בפחים לא מתאימים והולכת כל יומיים לסופר מרקט.

העיר הזו מלאה גירויים ויזואליים. קשה להתרכז בדרך ברכיבה על אופניים כשמכל צדדי מונומנטים מפוארים, חלונות ראווה מסנוורים ו(לדוגמא, ממש עכשיו מתקיים) יריד תוניסאי!! עם מכירת תג'ינים ובמה מרכזית בפיאצה דלה רפובליקה, ממש צמוד לבית שלי!

ולהפרעות אחרות: אתמול שני גברים איטלקים, בהפרשי זמן לא גדולים, התחילו איתי.

הראשון: בפתח כל מסעדה בשעת צהריים עומד מלצר ומנסה למשוך אנשים פנימה. מין שיטת שיווק אגרסיבי ודוחה שרק בא לכם לברוח משם. במסעדה בקרבת הביצפר שלי, שלידה אני עוברת די הרבה, עצר אותי המלצר בכניסה. האמת, הוא חילק טעימות פוקאצ'ה ובגלל זה עצרתי שם (טכניקה ישראלית ידועה הנפוצה באירועי מרקטינג וחתונות..). הבחור פנה אליי, ביקש שאגיש לו את ידי והחל לזיין את השכל. "מאיפה את?" "הו, בלה ישראלה" " איזה מזל את?".. נאלצתי לשקר במצח נחושה שאני תיירת ועוזבת מחר. זה לא עזר, אז הסברתי יפה שיש לי חבר ושהוא חצי תיימני ושהוא יחנוק אותו. אז הגענו להבנה.

זה עוד היה קצת נחמד ומחמיא אבל אחר כך, כשהייתי בדרכי לסופר מרקט, בכפכפים ועם שק של איקאה תלוי על הכתף, עצר אותי גבר על אפניים ושאל אותי "מה השעה"!!!?! איזה פיקאפ ליין דוחה! מה שהיה יותר דוחה שזה כל הראש שלו, כולל מצח, עורף ואזניים היה מלא בג'ל! שיער לא היה לו הרבה וזה היה ניסיון נואש להוכיח אחרת. 

כן, זה מאוד מחמיא שגבר מתחיל איתי אבל אני פשוט שונאת כשהוא מפריע לי באמצע או בדרך לאן שהוא!

בנוסף כשלפתי את הקלף הבויפרנד הוא אמר " כן אבל אני רוצה שנכיר אחד את השניה, בוא נלך לשתות קפה". פויה!

שמתי לב שהמחשב שלי החל לדבר אלי באיטלקית. כל המודעות ואפילו הבלוג שלי הפכו איטלקיים! זה די מפחיד..ביג ברדר ברלוסקוני איז וואצ'ינג...

ועוד דבר נפלא שקרה לי השבוע, אבל באמת נפלא, צפיתי בפרק של GLEE על מדונה! וואו!כל כך נהנתי! אני לא מפסיקה לשיר!אני כה מזדהה. גם אני, כמו סו סילבסטר מרגישה שמדונה מעצימה אותי! 

חג סוכות שמח! 

Mangia, Prega, Ama ( לאכול, להתפלל, לאהוב)

אפתח בכך שעוד לא אכלתי פה משהו שלא לי היה טעים.

בגדול אני ממש לא בחורה של דברים חדשים ובד"כ המגוון שאני אוכלת מאוד מצומצם. אבל בפירנצה הכל כל כך מפתה! 

אפילו סנדוויצ'י הקיבה שמוכרים ברחוב.. ובכן, האוכל כה טעים אבל אי אפשר שלא להתגעגע לקצת אוכל בייתי, לכן סרתי לכושר מרקט ברובע היהודי. האמת, כמעט ואין שם כלום. כשחזרתי הבייתה פתחתי את השלל: חומוס, מלפפון חמוץ ופיתות. זו הייתה הפיתה עם חומוס ומלפפון חמוץ הכי טעימה שאכלתי בחיי! ( באופן מטאפורי כמובן, כי החומוס היה של סלטי מיקי והמלפפונים של קבוצת יבנה.. הפיתה האולטימטיבית היא עם אבו חסן ובית השיטה!) והיה לי כיף חיים!

ולתחום אחר, אוכל איטלקי: קניתי קרטון קטנטן של שמנת כדי לשים קצת בפסטה. כמה ימים הוא ישב לי במקרקר כי אכלתי כל מיני דברים אחרים. היום, ניגשתי להכין לי פסטה עם שמנת. גזרתי את הצ'ופצ'יק של הקרטון ולחצתי בעדינות כדי לטפטף שמנת אך כלום לא יצא. לחצתי יותר חזק ויצאה שמנת במרקם של קצפת. שיט. זה התקלקל מבלי שהשתמשתי ואני צריכה לזרוק. באופן אינסטנקטיבי הרחתי את השמנת ולא היה לה ריח חמוץ כלל. החלטתי לעשות צעד אף יותר אמיץ ולטעום. טעמתי לפחות 5 פעמים כי חשבתי שהשתגעתי! השמנת האיטלקית, טריה ואוורירית מגיעה במצב צבירה קצפתי ולא נוזל! פשוט לא יאומן.. מסקנה: האיטלקים פשוט שמנים! עכשיו אני מבינה למה כשאכלתי במסעדה פסטה עם שמנת זה היה כל כך, אבל כל כך טעים!

מכון מיכלאנג'לו, המכון בו אני לומדת איטקית , מארגן כל מיני פעילויות וסיורים וטיולים, זה די קול. באחד מערבי השבוע הם אירגנו ארוחה בטרטוריה פיורנטינית. אני כמובן קפצתי על ההצעה. מנהל המכון הוביל את החבורה רגלית וכשהגענו גיליתי שזו הטרטוריה האהובה עלי ועל אבא "טרטוריה בנוונוטו" ! כשאני ואבי יצאנו למסעדה אכלנו שתי מנות, ראשונה ושנייה. האיטלקים לאומת זאת רגילים לאכול קצת יותר...

לא הייתה לנו זכות בחירה, האוכל פשוט הוגש לשולחן בצלחות גדולות כאלו ואנחנו שילמנו מחיר אחיד כל אחד. 

ראשית הוגש לחם ויין. אחריהם הגיעה פלטת נקניקים ופרושוטו. וסלט , ושעועית עם טונה, ופאפא על פומדורו, וסלט אורז קר עם ירקות ונקניקיות, ועיגולי חצילים עם עגבנייה ומוצרלה! אכלנו לשובע כי חשבנו שנגמר. אבל טעות בידינו, זה היה רק האנטיפסטי. ופתאום הגיעה לשולחן פסטה, משני סוגים: פנה ברוטב עגבניות ופוזילי ברוטב שמנת ותרד ועוד מנה מוזרה שנראת כמו עיסה שאף אחד לא אכל. בעצם אף אחד כבר לא אכל גם את הפסטה! כולנו טעמנו קצת משתיהן והחזקנו את הבטן בכאב. ואז הגיע הקינוח. מזל שלא הייתה גם מנה עיקרית.. ( כי פסטה באיטליה זו מנה ראשונה) זה היה ערב קשה ביותר. כמובן שהבנות הספרדיות לא ויתרו גם על יציאה לפאב ואני אחרי רבע שעה ברחתי משם לישון! אבל זהו, הבוקר הן חזרו למדריד אז אני יכולה לנוח..

 כמה כיף לספר על חוויות אוכל!

אתמול הלכתי לבית כנסת ל"כל נדרי". בית הכנסת יפייפה ועזרת הנשים ענקית, גם למטה ליד הגברים, שהיא לא ממש מופרדת וראיתי זוג מתחבק ומתנשק בגבול, וגם למעלה בגלריה המעלפת עם כסאות מפוארים כאלה כמו של נסיכות שאין אצל הגברים.

היה מרתק. אבל לא נראה לי שאחזור לשם הרבה.. נראה לי בגדול שמלבד צרכי חומוס, אין לי כל כך מה לחפש בקהילה היהודית. לא מקום מסעיר כמו שדמיינתי..

שיהיה לנו שבוע טוב

אוהבת את כולכם ומתגעגעת

מאיה הקולית

lotion thicker then blood

מעשה שהיה כך היה :
הייתי מעוניינת למרוח לי קרם רגליים. כביכול,  משימה פשוטה . לפני הנסיעה סגרתי את המכסה ממש ממש ממש חזק מחשש שישפך במזוודה, גם הדבקתי בסלוטייפ. מאחר ואני בודדה בדירתי, בלי גבר בסביבה ( או בחורה עם הרבה כוח בידיים כמו מורי..) התקשיתי בפתיחת המכסה המוברג היטב. לאחר 10 דקות של נסיונות הברגה בעזרת כל סוגי הבדים שישנם בחדרי החלטתי לתת למספריים ניסיון. לא קרה כלום. לכן נאלצתי לדקור את המכסה עם המספריים ולהחריב אותו לחלוטין! לא הייתי מתעקשת אם זה לא היה הקרם רגליים הכי טוב בעולם! מזל שיש "סבון של פעם" באיטליה ( ברומא, שעה וחצי נסיעה ברכבת) כי מה אני אעשה עכשיו עם קרם ללא מכסה...

  

אלו הם חיי.לא קל לחיות לבד... אני מעדיפה גבר חזק בסביבה שישמש אותי כפותחן צנצנות. זהו הרי ייעודם האמיתי, לשם כך אלוקים בראה אותם.
אמשיך לדווח מהחזית במלחמת ההתשה של היתושות. עד כה נוספו לנו פגיעות באיזורים אסטרטגיים: כשלוש על רגל שמאל, אחת ממש מתחת לתחת, עוד 2 על רגל ימין, 2 על גב יד ימין והמספרים רק עולים... אני חוששת שאחטוף מלריה... כאילו, מה זה פה, קולקטה?!?!? נשבעת, אני צריכה לקנות כילה.. 
היום עשינו בשיעור כל אחד שואו-אנד-טל קטן על מונומנטים ויצירת אמנות בפירנצה. אני עשיתי על "לה פרימוורה" של בוטיצ'לי, היה קול.. ציירתי את זה על הלוח עם אנשי גפרורים. ( אה כן, באיטלקית כמובן) למדתי שונוס באיטלקית אומרים "ונרה". למה לא לקרוא לה בשמה? אני לא ממש מבינה את זה...
אני ממש משתפרת על האפניים! אני כבר מצליחה לא לדרוס תיירים. ומצאתי שתי מסעדות סיניות! לא בטוח שאצליח לחזור אליהן.. קשה פה לזכור.. זה כמו לבירינט, אם זה לא פיאצה מפורסמת, אתם אבודים. מאחר ואני לא רוצה להיות שמנה אני לא זוללת ממטעמי הרחוב וזה לא קל, כי הריחות נפלאים ואופפים את הרחובות. אי אפשר לברוח מזה... אני שומרת את זה לאירועים מיוחדים ( נגיד כשאלדד יבוא ונחלוק לאור נרות צלחת ספגטי ונאכל איטריה עד שנגלה שזו אותה אחת ושפתותינו יפגשו והוא יגלגל לעברי כדור בשר... זה כה רומנטי..)
http://www.youtube.com/watch?v=5WxDdz-Anls

ובנימה רומנטית זו אפרד מכם 
buone feste! 
מאיה

אני כותבת סמסים באיטלקית!

רבותיי, אני מאוהבת!

קוראים לו ג'ורג' ,הוא לוחם קשוח ללא חת אך עם זאת עדין וענוג כמלאך (כמו אלדד! והנסיך מהיפייפיה הנרדמת לפי ד"ר אסף פינקוס...) אני מרבה לעבור לידו ולתבונן בו בהערצה.

 כן אני מדברת על ג'ורג' הקדוש של דונאטלו באורסנמיקלה.

הוא פשוט הורס ת'בריאות! לא, ברצינות, הוא מהפנט. אני חושבת שהוא פשוט נפלא.

אתמול ושלשום יצאתי עם חבריי החדשים לבלות. להגיד לכם את האמת, זה היה קצת יותר מדי בשבילי. טווח הגילאים נע בין 17 ל-22, זה לא פשוט. הם כמו שפנפני אנרג'ייזר קטנטנים. אתמול בשעה 2 בלילה אחרי שבילינו 4 שעות בפאב הם רצו להשיך למקום אחר! אמרתי להם יפה לילה טוב ורצתי הבייתה לעשות כביסה ולישון. בנוסף לכך הבוקר הלכנו לגני בובולי! אני חזרתי עכשיו ב-16:00 והם המשיכו!

שלשום שתיתי קפרינייה שהתבררה ככוס ענקית מלאה בקשאסה ושני פלחי ליים. השתכרתי לחלוטין! לא יכולתי לחזור הבייתה האופניים.. אבל גילית שכאני שיכורה-תחת האיטלקית שלי נפלאה! פתאום אני מדברת באופן שוטף! כאילו נפתח איזהו שסתום במח, ועם ההתפכחות הוא נסגר בחזרה.. בגלל זה ילדות שותות אלכוהול כדי להתחיל עם בנים, זה נותן ביטחון.. (אני מתנצלת מעומק הלב על הפרסומת גרועה נגד אלכוהוליזם...)

הנה מספר תמונות מבילוי שלנו בבובולי. שתי הבחורות החמודות, אנה ומרתה, הן ספרדיות שלומדות תרגום. שני הבחורים הם: סמואל, המארח בביתו שתי בנות נוספות מהולנד, וחבר שלו, לוקה. הם מדריכים אותנו בעיר לגבי מקומות הבילוי. הם מצחיקים..

סופסוף סופ"ש

שבוע של לימודי איטלקית אינטנסיביים הגיע סוף סוף לקיצו. האמת, היה כיף. אבל היום הייתי כל כך עייפה, את כל השיעור ראיתי דרך חרך קטן בין העפעפיים. החלטתי לוותר על שיעור אחר הצהריים והלכתי לישון. ( גם היה לי כאב ראש מהגיהנום..) עכשיו יותר כיף לי.

אני עקוצה אחושרמוטה! זה די מוזר כי כבר שלושה ימים קריר עם גשם והיתושות עדיין עושות עליי חינגה! אני מאשימה את הנהר הארור הזה ממש מחוץ לבית..

אתמול בערב הלכתי עם המורה הטורללת שלי מהשיעור אחרה"צ ליוגה. היה חביב. אבל למורה ליוגה הייתה עין מקולקלת. אני חייבת להתוודות, אני לא יודעת להתמודד עם דברים כאלה. אני פשוט לא יודעת לאן היא מסתכלת! העיניים שלי מתרוצצות במעגל על הפנים שלה, זה נעים לי. ( אירוני כמובן, משום שגם אני קצת פוזלת...)

אני נוסעת לכל מקום פה באופניים. בגדול זה נפלא אבל כואב לי התחת כמו אחרי שיעור ספינינג אכזרי! כאילו, ממש קשה לי לשבת.למרות שמהושב של האופניים שלי זה הרולס-רויס של המושבים.. אני מקללת כל פעם שאני עולה עליהם. שמעתי שהתוסיק מתרגל, אני מקווה שזה יקרה בקרוב.

הנה דבר שאני לא אוהבת בפירנצה ( היחיד לדעתי): המדרכות צרות אש! אז אם הולכת מולך גברת זקנה, לדוגמא, או תיירים המתרשמים מן הנוף, יש לעקפם משמאל על ידי ירידה לכביש. בעקרון גם הכביש בפירנצה הוא סוג של מדרכה אבל באופן די קבוע עוברות בכבישים ( הצרים גם כן) משאיות מלאות סחורה וזו סכנת חיים אמיתית. פשוט אין לאן להידחק, גם עם האפניים...זה מעצבן קצת כשממהרים וצריך פשוט לעצור ולא לזוז, כמו שרואים טי-רקס ( כמו שג'ף גולדבלום לימד אותנו).

בראש השנה הלכתי לבית כנסת. אבל הלכתי קצת לאיבוד אז פיספסתי את התפילה והמאבטחים חמורי-הסבר סירבו להכניסני. פגשתי בחוץ כל מיני ישראלים גולים ויצאנו לשתות. היה חביב.

עד כה השנה החדשה היא די סבבה.

אה! ודבר חשוב שרציתי לציין: קניתי בסופר קופסאת שימורים של תירס, אני חייבת להגיד שזה התירס המשומר הכי טעים שאכלתי בחיי! הוא קריספי כזה...עושה רעש נחמד שלועסים..

יאללה חברים

 כתיבה וחתימה טובה

סליחה שהפעם זה קצת ארוך..
מאיה ;-)

שנה טובה!!

 שתהיה לכולנו שנה טובה של התחלות חדשות והמשכים מוצלחים!

אני חייבת להראות לכם את זה, אני ניראת כמו המדונה:

שלום כיתה א'

היום היה היום הראשון שלי בלימודים! כלומר, לא ממש בלימודים אלא בקורס איטלקית.
הבוקר הנפלא נפתח במבחן שחשבתי שנכשלתי בגדול וישלחוני להקבצה ז'. מסתבר שלא. פגשתי בבוקר בחורות חמודות וכאשר חילקו אותנו לכיתות גיליתי שאף אחת לא איתי. מסתבר שהן טיפשות.
הכיתה שלי כוללת: שלושה פנסיונרים- אחת מארה"ב עם פה גדול, אחת מאוסטרליה ואחד חואן מקסיקני שמנמן עם שפם שגר בקנדה (?!); שלוש בנות קרואטיות בנות 17 שנסעו יחד עם קבוצה והמורות שלהן מהתיכון; בחורה גרמניה חמודונת שתלמד אופנה וכומר כרמליתי מספרד בשם אוסקר!
ללא ספק אוסף אנשים הזוי ביותר...
אחר הצהרים אני משתתפת בעוד קורס אינטנסיבי של שיחה. המורה מגה מוזרה. מדברת מלא על עצמה ואל עצמה ובנוסף היא לבשה חולצה שקופה בלי חזייה! האמת היה משעמם טילים חוץ מבחור שווייצרי בן עשרים שלומד רפואה שהחליט לספר לנו על הורמוני גדילה. באיטלקית. לא יכולתי לעצור את עצמי ופרצתי בצחוק גדול. הליטאית שיושבת מולי הצטרפה אליי, אני בחורה סוחפת.
כדי להתאושש מן היום הזה ( שהתחיל ב-9:00 והסתיים ב-16:00...) קניתי לי גלידה וסכינים ( ישנם פה בדירה שלושה, שניים מהם הם סכיני חמאה, אני לא יודעת אם אתם מכירים מלפפונים איטלקים אבל צריך מינימום לדרמן על מנת לפצחם.)
זהו להיום. אגש לצפות במחוברים באינטרנט, שמעתי שנטלי עטייה חושפת פטמה.
חתימה טובה לכולנו
מאיה

עכשיו באמת אני מתחילה לכתוב בבלוג

איזו מילה כבדה "בלוג", אני מרגישה כאילו אני צריכה לקחת לי פרוייקט מופרע כמו לבשל את כל המתכונים מהספר של ג'וליה צ'יילד או משהו כזה... ( זה לא יקרה כי אני לא יודעת לבשל ואין לי בדירה תנור) 

לצערי הפעם לא אהיה שנונה ומצחיקולה כתמיד כי אני עצובה.

היום ליוויתי את אמי שתחייה לתחנת הרכבת כי היא חוזרת היום הבייתה. מהרגע שעזבתי את הרציף ( 11:40) ועד עכשיו (13:06) לא הפסקתי לבכות. נשארתי לבד בעיר זרה; אלדד, משוש חיי, נשאר בארץ, אתמול בדיוק פספסתי אותו בג'ימייל; אין לי מושג באיזה קטגוריה של זבל נכנס פה מוליך ( זה פלסטיק? זה אורגני? גם הכיתוב על הפחים לא ברור!); ומחר בבוקר יש לי מבחן באיטלקית!

אז זהו להיום. אני הולכת להטביע יגוני במיץ תפוחים ולישון עד יעבור דיכי.

שלכם

מאיה 

31.8.10
שלום לכולם,
אני עכשיו בחדרי בדירה שלי אוכל מולר בטעם אננס עם חתיכות בפנים (נאמי).
היום הלטתי להתנתק מחבל הטבור של אבא ונתתי לו לצאת לטייל בפרוג'יה ואסיזי בלעדי ( האמת היא שזה בגלל שאהיה שם בעוד חודש בסיור של ד"ר פינקוס המלך ולא רציתי להרוס לי את ההפתעה..)
אז הלכתי לדירתי, סידרתי קצת את החדר ואז יצאתי על אופניי למזכירות של הביצפר שלי לשאול שאלות חשובות על תשלומים וקרדיטים וכו'...
הייתי כה אמיצה! נאלצתי לשבור את השיניים באיטלקית כי המזכירה לא התקבלה להקבצה של הנייטיב ספיקר, ואפילו הבנו אחת את השניה בסדר גמור.
מלאת בטחון יצאתי למשימתי השנייה- סופר מרקט! הסתובבתי שם כמעט שעה ( בלי להגזים..) ויצאתי עם צרורות מצרכים.
והנה נקודה למחשבה: איך אסחוב אותם עם האופניים? טוב, אז הנדסתי מן קונסטרוקציה מעניינת של המון דברים בסלסה, כמה בתיק ונייר טואלט וספיישל קיי בתור משענת גב.
הנה משהו שלא כולכם יודעים עלי, אני ממש אבל ממש נוסעת גרוע על אופניים. אני מדברת על סללומים, סרבול, וחוסר שיווי משקל כללי.. אבל הגעתי הבייתה בשלום ועכשיו אני פה אוכלת מולר.

אגב אופניים, הייתי רוצה לשתף אתכם בחוויותי מאמש. היה יום נעים ורדו ומאיה יצאו לקנות אופניים. החנות הייתה קצת רחוקה אז לקחנו את האוטו. בהגיעינו החנות הייתה סגורה לרגל סייסטה אז הלכנו לשבת קצת על גדות הארנו. בעודינו יושבים השמיים לפתע התקדרו, רוח קרה נשבה ועננים כיסו את השמש. בדיוק כשיצאנו חזרה אל החנות נפתחו שערי שמיים והחל לרדת גשם!! ממש הזמן הכי גרוע בעולם לקנות אופניים. מדוע? בגלל שהאוטו לא יכול להיכנס למרכז העיר והייתי צריכה לרכוב בגשם, בשורט וגופייה ונעליים מאוד מאוד לא מתאימות. בנוסף לכל, כבר אמרתי לכם, איני בעלת שיווי משקל מוצלח.
בהחלט חוויה מיוחדת..
מחר אמא מגיעה ומשפחת דלנו מינוס דניאל הולכת לצפות בהופעה של לאונרד כהן, כאן בפיאצה ס. קרוצ'ה. נשמע קול, לא?
ואז כולם יעזבו אותי ואתחיל את חיי בתור סטודנטית פיורנטינית מבולבלת.
אוהבת את כו-לכם
מאיה הקולית

27.8.10
שלום חברים שלי!

אספר בקצרה את קורותי ביומיים האחרונים.

שלשום בזמן שישנתי שנת ישרים בשבע בערב קיבלתי סמס מקיורה, היא יפנית, שהחדר בדירתה שרצתה להציע לי הובטח לאחר על ידי בעל הבית.

 אחרי שעשיתי פרצוף עצוב התקשרתי לבטל את הפגישה. החלום על שותפה יפנית פרח לו דרך החלון 

נו, טוב, ממשיכים הלאה. ביקרנו בביצפר שלי ושם קיבלנו טלפון של גברת משכירת-דירות.

 בדרך לדירה שמתי לב לדבר מופלא: כל הרחוב זרוע בחנוית מעצבים! אז אם אתם באים לבקר, תראו את דיור מימין (!), ותפנו בגוצ'י שמאלה (!!)

ואז במעלה הרחוב עד שתראו חנות של אמריקן אפרל!!!! אז הגעתם!!!

הו הדירה פשוט נפלאה.. סיכמנו שאנחנו שומרים על פוקר פייס ומשחקים אותה קולים. אבל כשעשינו סיור בדירה רדו לא הצליח להסתיר את התלהבותו : " וואו! איר-קונדישנר! זה מוסט אימפורטנט סינג אין דה וורלד" ואני כולי קול: "פרייבט שאוור, הא נו ביג דיל.." ורדו: וואו, איטס ביוטיפול! וויר אייטי פרסנט שור!" ומאיה: " אנטיק ארמואר, פוי.." כנראה שהתוכנית שלנו עבדה, כי היא שלי!

אה והיא בקומה האחרונה של בניין שלם שמושכר לתלמידי בית ספרי ( יש מיליון מדרגות )

 רדו פצח בריקוד אירי ברחוב מרוב אושר. היה לנו עוד ביקור דירה אבל נפנפנו אותה וישר התקשרנו לאשר החלטתנו. 

אז מחר ב-10:30 בבוקר אני עוברת לדירתי החדשה. ישנה שותפה מרומא ועוד בחורה שנמצאת פה רק בספטמבר. עד סוף חודש ספטמבר אני אחיה בחדר הקטן והחל מאוקטובר אני עוברת לחדר גדול, שתי מיטות, מקלחת פרטית, מזגן וכיף חיים! (ואז ניסע לאיקאה, אני זקוקה לפתרונות אחסון..!)

אפתח בקופי פייסט של מה ששלחתי לאהוביי במייל:

26.8.10

שלום לכם, זהו הפרק הראשון בעלילות מאיה בעיר הגדולה.
אני כותבת אותו בשעה 4:16 דקות, שעון ישראל כי עשיתי שטות קלאסית והלכתי לישון ב-18:00.
הכל התחיל אתמול, בלילה בלי שינה בנמל התעופה בן- גוריון. לאחר שליוויתי את אבי היקר למטוסו שלו, ישבתי במשך שעה ובהייתי באוויר עד שיגיע שלי.
הייתי ברת מזל. הכסא שמימיני נשאר פנוי. ככל הנראה הוזמן על ידי האיטלקיה שבמעבר עבור הברקין שלה ( אם אתם לא יודעים מזה אז קודם כל תתביישו לכם, אחר כך תעשו גוגל).
הוא היה ענק, יפיפה וכתום ( כמו זה של סמנתה בסקס אנד דה סיטי..)  התבוננתי בשקיקיה בעודה סוגרת את האבזמים הבלתי- אפשריים. הו, היופי.
אחרי שניגבתי את הריר ניסיתי לישון אך דעתי הוסחה על ידי שרק 4. חרא סרט. בפעם הבאה שפתחתי את העיניים המטוס החל בהנמכה.
פתחתי את התריס וצפיתי קצת בנוף אך ההתפעלות מן הפלא שבראה אלוקים התחלף מהר מאוד בבחילה עזה, זיעה קרה וצורך לשלש, כמו לפני מבחן או לקיחת דמים. רציתי למות.
רצתי מהמטוס רק לגלות שאין שרוול אלא אוטובוס וצריך להמתין שכל הזקנות ירדו. עשיתי פרצופים איומים של קיא וזכיתי למבטי בוז מאיטלקים עם כיפה.
לבסוף, לאחר בילוי בשירותים, ואיסוף כבודה, פגשתי את אבא רדו ורצנו לאוטו השכור שלנו.
רדו הביא את ג'י.פי.אס מהבית שמסתבר שהוא מנייאק בן מנייאק והוביל אותנו במעגלים בתוך רומא. לקחנו יוזמה ועקבנו אחר שלטים.
6 שעות אחרי שיצאנו הגענו לפירנצה (במקור, נסיעה של 3-4 שעות...)
ואז.. הכל נהיה שחור והתעוררתי בשלוש בלילה.
אז לילה טוב לכולם
אני אוהבת אותכם ביותר
מאיה הקולית