ביקור בשגרירות סין ברחוב בן יהודה הפך כבר מזמן לעיניין שבשגרה.
טפסים, תמונות, מכתבי הזמנה, כרטיסי טיסה, מטרת הביקור, תשלום, דמי הליך מזורז, עוד תשלום, תוקף לחצי שנה, יציאה מסין כל 30 יום, 2 כניסות, כניסות בלתי מוגבלות, טופס כניסה, חותמת, וסוף סוף כניסה לסין.
החלטנו לשים סוף לטירוף, באמצעות עמידה נוספת בתור ותחנונים לויזת תושב. אותה ויזה נכספת המאפשרת גם פרצה לאשרת עבודה בבוא ההיום והבירוקרטיה. אותה ויזה שכל עובד זר סיני עובר עבורה מסכת ייסורים, שקרים, סוכנים, עוד כסף ועוד טפסים. פה הממשל הסיני יכול לזכות לנקמתו, והוהו, ועוד איך שהוא זוכה לה.
מסכת ייסורים - כן
שקרים - בכיף
סוכנים - חובה
כסף - ברור
וטפסים - אלה מה?!
בנוסף, עלינו הזרים לעבור בדיקות רפואיות מקיפות בעודנו עוטים עלינו חלוקי רחצה מפיקה, כולל בדיקות ראיה, אקג, אולטראונד, לחץ דם, משקל (מה זה עיניינכם?!?), דקירות ומציצות דם.
כך בדיוק הרגשתי, שהסינים שותים לי את הדם ואני עסוקה בלשמור שלא יציץ לי איזה ציץ מהחלוק. לזכותם יאמר שאחיות מאוד נחמדות (מאוד לא אופייני) וקיבלתי גם סוכריה :)
כל זה בליווי צמוד של הסוכן שלנו, רוג׳ר. או יותר נכון - לוג׳ל.
כשמרימים רגע את העיניים מהטפסים, ניתן לזהות בחדרי ההמתנה כל מיני לוג׳לים למינהם. אנו הזרים, בלי סוכן סיני ממולח שנדחף בתור ומכיר את כל הטריקים, לא מסוגלים להשיג ויזה בעצמינו. וזוהי עובדה.
אז בעוד ימים מספר, בעזרת האלים ולוג׳ל, בלי נדר, דרכוני ישוב אליי ואהיה תושבת שנגחאי מן המניין. אמן.
בין קונסוליות למשרדי הגירה מצאנו את עצמינו גם מתכתבים עם בחורה נחמדת מsos חיות, סניף שנגחאי.
היינו נחושים, עלינו למצוא חבר פרוותי!
קיבלנו מספר תמונות וכתובות ויצאנו לדרך. אך ביקורינו הראשון היה גם האחרון.
זוג חתלתולות, בנות חודש, האחת בלונדינית (סטרוברי בלונד. אין לכנותה ״ג׳ינג׳ית״, אנ׳לא אוהבת חתולים ג׳ינג׳ים), השניה לבנה עם כתמים כתומים וחומים (אמא בלונדינית ואבא חתול רחוב פרחח), נמצאו עם אמן ושתי אחיותיהן בגינה. התאהבנו מיד! אני, בחתולה הבלונדינית הכונתה בפי ״אננס״, ואלדד בשניה, שזכתה בדרך הביתה לשם ״פיתה״. אחרי שהודעתי בטון תקיף לפני הביקור ש״אין סיכוי שנאמץ שני חתולים!״, כבר במעלית הודעתי שאני נכנעת ושתיהן כל כך יפיפיות וחמודות שאין בררה. גם איני מעוניינת באבן הרייחים על גבי עם הכתובת: ״מפרידת אחיות״.
אז זה מה שקרה. עכשיו בין הספה לקיר ישנות להן זוג חתלתולות חמודות שמפחדות עדיין לחקור את שאר הבית. בלילה הן ישנו מחובקות ופיתה אפילו ניקתה את אננס בליקוקים אימהיים שהותירו את עיניינו לחות.
עד כאן להיום. המשך עלילות אלדד, מאיה, פיתה, אננס ולוג׳ל בפרק הבא.
חג שבועות שמח לכם ויומולדת עברי שמח לי ולאמאשלי שהביאני לעולם שכולו גבינה
