me so happy, me want to cry

תארו לעצמכם שאתם קמים בבוקר והכל הפוך. כמו ביזארו וורלד.
דוגמא להמחשה: תארו לעצמכם שאתם יוצאים מפתח ביתכם בבוקר, ועומדים לחצות את הכביש. אתם מביטים ימינה, כדי לבדוק אם הכביש פנוי. הוא פנוי. ואז, כשאתם עומדים לחצות, מגיעה מכונית משמאל!
בוקר אחד מישהו הפך את כל כיווני התנועה בפירנצה!

אז כך, השבוע היה השבוע הראשון של החופש הגדול. גם ה-21.6, היום הארוך בשנה ותחילתו הרשמית של הקיץ חל השבוע. השמש שוקעת פה בסביבות 21:30, שזה די קול. שלא לדבר על הזריחה, שאם נגיד אתם חוזרים מבילוי לילי, כמעט בלתי אפשרי לחזור לישון, כבר ב-4 ישנם ניצני אור ראשונים..
(כולכם יודעים שאת השעה 4 אני בדרך כלל רואה אך ורק אם יש לי טיסה, במקרה אתמול נשארתי ערה עד מאוחר במסיבת סיום בביתה של יֵאנה, פשוט לא יכלתי לעזוב כדי לדחות את הפרידה עד כמה שאפשר..)


אז בתחילת השבוע, דנה ואנוכי, ארזנו תפוחים וחטיפי "פיטנס" ויצאנו למסע לונציה, העיר השוקעת. זהו ביקורי הרביעי בעיר ובינתיים, הכי כיפי.
האזור בונציה שבו מתקיימת הביאנלה הוא יפייפה בצורה בלתי רגילה, וראיתיו בפעם הראשונה.
התמלאתי גאווה ישראלית. סיגלית לנדאו מהממת והביתן הישראלי פשוט מהפנט. על יעל ברתנא אני מעדיפה לא להגיב, ברשותכם..

קצת סינדי שרמן

הדימוי האהוב עליי מן הקבוצה, כמובן

יום אחרי, עשינו ארוחת סיום לימודים בבית של אחת הבנות משנה שלישית שגרה בחוֹר של תחת במרחק שעה נסיעה מפירנצה, והיא לקחה אותנו לטבול במעיין בין הכרמים. המים היו קפואים, בחוץ היו מיליון מעלות, וקפצנו אחד אחרי השני למים! היה ממש כיף, תחושה אמיתית של חופש. 
כן, הוא כאן החופש. מריחים אותו באוויר, טועמים אותו בפה, מרגישים אותו בגוף.
העיר מציעה אטרקציות לרוב, לילות לבנים, זיקוקין דינור, יין הזורם ברחובות.
מה אני אגיד לכם, אני גרה במקום נהדר, נהנית מכל צעד ברחוב, אבל לפעמים, כמו עכשיו, בא לי קצת תל-אביב.. כדי לראות אתכם כמובן. אולי בגלל שחזרתי כה קרובה. יתכן ואני עוקבת אחרי טבלת יאוש.. 
חייבת אבו חסן.


ולסיום, עוד קצת "ביזארו וורלד"...