בזמן האחרון הכו בי אירועים שגרמו לי להתעצבן מאוד. לא אחזור ואפרט אותם כדי להתעצבן מחדש אבל הכל התחיל כשהשותפות המגעילות שלי עזבו סוף סוף את הדירה, והשאירו בלגן וטינופת אדירה. משם הכל התדרדר..
בוא נגיד שהיו מעורבים בזה כיכר לחם, בשר, קבב רומני, לקט ירקות קפואים, ספגטי, שמן זית מסיציליה, פירות יבשים, גרעיני חמנייה, איטריות שעועית ופח זבל.
כל הגוף רועד לי מעצבים ואני לא מצליחה להתרכז בכלום. אפילו חוויה מענגת כמו סיבוב חנויות וצפייה בסיילים (50% וואואואו!!) לא הצליחה להרגיעה אותי, וזה מבאס, כי לגזול מבחורה חדווה שכזאת זה פשע של ממש.
שלא תבינו לא נכון, יש לי כל כך הרבה על מה להודות, אבל ישנם ימים שפשוט מוציאים מאיזון. אז תנו לי עוד יום-יומיים להתמרמר ואז הכל ישוב לכנו. מבטיחה שאחזור לזרועותיכם רגועה וחיננית כתמיד.
או הנה, הייתי כל כך עסוקה בדברים שליליים שלא שמתי לב שנגמר לי הנייר טואלט. מה אעשה עכשיו? אאלץ להתאפק עד שאחזור מהסופר...
טוב, דף חדש.
נשאר לי פה חודש. בדיוק חודש. אז מה צפוי לי?
עבודה
הופעה של סימפל מיינדס הערב ( חינם בפיאצה דלה רפובליקה! )
ספיניניג
הארי פוטר והדת'לי הולוס: חלק 2 ( בבית הקולנוע ליד ביתי עושים מרתון של כל סרטי הארי פוטר! יהיה מגה גיק-פסט! )
ואולי קפיצה לים..
אה, ואריזה. לזה אני צריכה להקדיש לפחות יומיים.. ( אם לא יותר..)
ואל נא נשכח, חום כלבים ולחות איומה!!!
לפני ימים מספר התקיים בפירנצה ערב תרבותי במיוחד, בו המוזיאונים היו פתוחים בחינם.
כמובן שקפצתי על המציאה, רומנייה שכמותי, ובחרתי ללכת לא לאחד (מה אני פריירית?!) , אלא שניים ובינהם לאופצי (שעולה מיליון דולר כניסה ביום רגיל..).
אחרי שעה של עמידה בתור לאופיצי (בחום מחניק, מזכירה לכולכם) נכנסנו למוזיאון ולהפתעתנו גילינו שגם בפנים חם ומחניק!! מוזיאון לאומי, לא פחות ולא יותר, בלי מזגן!!!
מדהים אותי כל יום מחדש לגלות שהאיטלקים מבולבלים קצת וחושבים שהם באירופה. מדובר במדינה עם אקלים ים-תיכוני-סוב-טרופי ,ובמרכז כל החרא הזה, שוכנת לה פירנצה, בבור שופכין לח ודביק!
בקיץ הטמפרטורות מגיעות כמעט ל-40 עם 90 ומעלה אחוזי לחות, וכמובן, גשמי מונסון דביקים (באמאשלי, כבר שלושה ימים גשם!) ואילו בחורף, הטמפרטורות צונחות מתחת לאפס ויש סופות שלגים! בגלל הקטע הזה עם השלג, האיטלקים טועים לחשוב שאין צורך במזגנים בעיר כי היא למעשה יער נורדי קפוא. שיתביישו להם.
המפלט היחיד בעיר, מלבד החדר המקורר-היטב שלי, היא החנות של גוצ'י שבה המזגן הקטלני נושב מבעד לדלת אל הרחוב.
אני מחכה בסבלנות לחשבון החשמל, אם אתם יודעים למה אני מתכוונת... זה אמצעי הישרדות חיוני!
הרגע הגיעו שותפות חדשות לחודש יולי, והדברים פתאום מתחילים להסתדר
וואו, איזה אבסורד
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה