איך יודעים שהגיע החורף?
החלקרח!!!!
היה זה יום ארוך ועמוס ומאיה סבלה מכאב ראש קטנטן והחליטה ללכת לישון ממש מוקדם. התקלחה, צחצחה שיניים, כשלפתע צלצל הטלפון.
הייתה זו קיקי שהזמינה אותי להחליק! הסיבה שהסכמתי , חוץ מזה שזה כיפחיים,היא שסמואל האיטלקי בא לאספני ברכב!!
וכיפחיים אכן היה. הייתה מוזיקה ואורות דיסקו שעשו לי פלאשבקים למסיבות כיתה בהחלקרח ברמת גן ( זה היה ברמת גן בכלל? מי זוכר, ההורים הסיעו אותנו לשם..) וגיליתי שלהחליק על הקרח זה ממש כמו לרכוב על אופניים. אחרי התחלה רעועה לאט לאט המוח נזכר...
החלקנו די הרבה כי לא הגבילו אותנו בזמן, עד שלפתע, רבע שעה לפני הסגירה, נפלתי נפילה קשה על עצם הזנב. (זוכרים שכשהיינו קטנים לימדו אותנו שמסוכן לקבל מכה בעצם הזנב...) חברי רצו להרימני. הצלחתי לקום, אבל אז פתאום תקפה אותי תחושת בחילה איומה והכל נהיה שחור...
מזל שקיקי בעלת תעודה של עזרה ראשונה! היא תפסה אותי וגררה אותי בנחישות ובאומץ לב מחוץ לזירה. היא הגיבורה שלי! ככה זה שהאביר השחור שלי לא בסביבה להצילני, אני מחליפה אותו בילדה הולנדית מהסיפור הזה עם האצבע בשכר...
בכל מקרה, ניצלתי. אבל שחזרתי לעצמי חברי לא נתנו לי להמשיך להחליק.. הייתי עצובה.. אבל בכל מקרה נשארו לנו רק עוד 5 דקות..
בגדול, אני מסכמת את הבילוי ככיפי, כי כזו אני, מסתכלת על חצי הכוס המלאה! רק שעכשיו כואב לי התחת רצח!
היום לא היו שיעורים. דניאלה, בת כיתתי קיבלה היום את הלאוראה שלה. יעני, תואר ראשון. רק שבאיטליה עושים את זה קצת אחרת...
כל התלמידים עומדים בתור לכיתה קטנטונת באוניברסיטה, עם חבריהם, בני משפחותיהם, חיות מחמד וכו'.
אחר כך כשקוראים בשמם, כל הפמליה, מתינוק ועד קשיש נדחסים לתוך הכיתה. בכיתה יושבים בשולחן 3 פרופסורים חמורי סבר ומציגים את התזה של התלמיד. לאחר מכן התלמיד זוכה להזדמנות להגן על התזה שלו. ואז מוציאים את כולם החוצה. בזמן הזה השופטים מתדיינים, כמו בטופ מודל הבאה או פרוייקט מסלול... אחרי שתי דקות קוראים לתלמיד להיכנס ( כל הפמליה נכנסת אחריו), הפעם לא יושבים, והפרופסורית מקריאה מדף טקסט שהולך כדלקמן:
" בלה בלה בלה אוניברסיטה פירנצה בלה בלה בלה פקולטה לתולדות האמנות בלה בלה בלה בלה התלמידה X קיבלה ציון 110 מתוך 110" ( כל הכבוד לה!!!!)
ואז כולם מוחאים כפיים! ומתנשקים ומתחבקים.. ורצים החוצה לרחוב, כלת השמחה זוכה לזר פרחים ביד ולנזר עלים על הראש כמו יוליוס קיסר או דנטה אליגיירי.. ואז מישהו מוציא שמפניה, כלת השמחה פוקקת אותה וכשנשמע בום כולם מוחאים כפיים ושותים לחיים! וכמובן מצטלמים! מספר שניות לאחר מכן נשמע עוד בום מקבוצה אחרת מעבר לכביש וחוזר חלילה...
אני חייבת לציין שהרגשתי כמו אנתרופולוגית שגילתה תרבות חדשה! טקס מעבר זה של שבט האיטלואנים ריתק אותי ביותר, ניתן להגיד שתרבות פרימיטיבית זו התפתחה באופן יוצא דופן בערבות אירופה לכיוונים שאינם מוכרים לחוקרים כיום.
אחרי הטקס התמוהה חמקתי עם ג'ובאני, בן כיתתי חובב המטאל, לשוק חג המולד הגרמני! יש שם גם דוכנים לא-גרמניים, כמו הקיורטוש שהראתי לכם פעם קודמת ( בגדול מדובר באותו מיקום עם פחות או יותר אותם דוכנים רק יותר גרמני ויותר חגיגי..) החלטנו לעשות בילוי על טהרת הגזע הארי ואכלנו וורסט עם קראוטי ( נפל לי גוש של מיונז על מגפיים חדשות...למגפיים שלום), יין חם ומלא תבלינים, פרעצל, ושטרודל נפלא!
חוץ מכל הקטע הזה של השואה, אני מאוד מחבבת את גרמניה..
זהו להיום, כל היין הזה עושה לי סחרחורת..
אה, וקצת נעלבתי, כל התגובות על הפוסט הקודם היו לגבי אחי החתיך.. תתביישו לכן, אתן יכולות להיות אמא שלו!
חג אימקולטו שמח ( גם מחר אין ביצפר, הנוצרים הללו הם משוּ!)
החלקרח!!!!
היה זה יום ארוך ועמוס ומאיה סבלה מכאב ראש קטנטן והחליטה ללכת לישון ממש מוקדם. התקלחה, צחצחה שיניים, כשלפתע צלצל הטלפון.
הייתה זו קיקי שהזמינה אותי להחליק! הסיבה שהסכמתי , חוץ מזה שזה כיפחיים,היא שסמואל האיטלקי בא לאספני ברכב!!
וכיפחיים אכן היה. הייתה מוזיקה ואורות דיסקו שעשו לי פלאשבקים למסיבות כיתה בהחלקרח ברמת גן ( זה היה ברמת גן בכלל? מי זוכר, ההורים הסיעו אותנו לשם..) וגיליתי שלהחליק על הקרח זה ממש כמו לרכוב על אופניים. אחרי התחלה רעועה לאט לאט המוח נזכר...
החלקנו די הרבה כי לא הגבילו אותנו בזמן, עד שלפתע, רבע שעה לפני הסגירה, נפלתי נפילה קשה על עצם הזנב. (זוכרים שכשהיינו קטנים לימדו אותנו שמסוכן לקבל מכה בעצם הזנב...) חברי רצו להרימני. הצלחתי לקום, אבל אז פתאום תקפה אותי תחושת בחילה איומה והכל נהיה שחור...
מזל שקיקי בעלת תעודה של עזרה ראשונה! היא תפסה אותי וגררה אותי בנחישות ובאומץ לב מחוץ לזירה. היא הגיבורה שלי! ככה זה שהאביר השחור שלי לא בסביבה להצילני, אני מחליפה אותו בילדה הולנדית מהסיפור הזה עם האצבע בשכר...
בכל מקרה, ניצלתי. אבל שחזרתי לעצמי חברי לא נתנו לי להמשיך להחליק.. הייתי עצובה.. אבל בכל מקרה נשארו לנו רק עוד 5 דקות..
בגדול, אני מסכמת את הבילוי ככיפי, כי כזו אני, מסתכלת על חצי הכוס המלאה! רק שעכשיו כואב לי התחת רצח!
זה לא עב"מ, זו האצבע של אינזה על העדשה...
היום לא היו שיעורים. דניאלה, בת כיתתי קיבלה היום את הלאוראה שלה. יעני, תואר ראשון. רק שבאיטליה עושים את זה קצת אחרת...
כל התלמידים עומדים בתור לכיתה קטנטונת באוניברסיטה, עם חבריהם, בני משפחותיהם, חיות מחמד וכו'.
אחר כך כשקוראים בשמם, כל הפמליה, מתינוק ועד קשיש נדחסים לתוך הכיתה. בכיתה יושבים בשולחן 3 פרופסורים חמורי סבר ומציגים את התזה של התלמיד. לאחר מכן התלמיד זוכה להזדמנות להגן על התזה שלו. ואז מוציאים את כולם החוצה. בזמן הזה השופטים מתדיינים, כמו בטופ מודל הבאה או פרוייקט מסלול... אחרי שתי דקות קוראים לתלמיד להיכנס ( כל הפמליה נכנסת אחריו), הפעם לא יושבים, והפרופסורית מקריאה מדף טקסט שהולך כדלקמן:
" בלה בלה בלה אוניברסיטה פירנצה בלה בלה בלה פקולטה לתולדות האמנות בלה בלה בלה בלה התלמידה X קיבלה ציון 110 מתוך 110" ( כל הכבוד לה!!!!)
ואז כולם מוחאים כפיים! ומתנשקים ומתחבקים.. ורצים החוצה לרחוב, כלת השמחה זוכה לזר פרחים ביד ולנזר עלים על הראש כמו יוליוס קיסר או דנטה אליגיירי.. ואז מישהו מוציא שמפניה, כלת השמחה פוקקת אותה וכשנשמע בום כולם מוחאים כפיים ושותים לחיים! וכמובן מצטלמים! מספר שניות לאחר מכן נשמע עוד בום מקבוצה אחרת מעבר לכביש וחוזר חלילה...
אני חייבת לציין שהרגשתי כמו אנתרופולוגית שגילתה תרבות חדשה! טקס מעבר זה של שבט האיטלואנים ריתק אותי ביותר, ניתן להגיד שתרבות פרימיטיבית זו התפתחה באופן יוצא דופן בערבות אירופה לכיוונים שאינם מוכרים לחוקרים כיום.
אחרי הטקס התמוהה חמקתי עם ג'ובאני, בן כיתתי חובב המטאל, לשוק חג המולד הגרמני! יש שם גם דוכנים לא-גרמניים, כמו הקיורטוש שהראתי לכם פעם קודמת ( בגדול מדובר באותו מיקום עם פחות או יותר אותם דוכנים רק יותר גרמני ויותר חגיגי..) החלטנו לעשות בילוי על טהרת הגזע הארי ואכלנו וורסט עם קראוטי ( נפל לי גוש של מיונז על מגפיים חדשות...למגפיים שלום), יין חם ומלא תבלינים, פרעצל, ושטרודל נפלא!
חוץ מכל הקטע הזה של השואה, אני מאוד מחבבת את גרמניה..
זהו להיום, כל היין הזה עושה לי סחרחורת..
אה, וקצת נעלבתי, כל התגובות על הפוסט הקודם היו לגבי אחי החתיך.. תתביישו לכן, אתן יכולות להיות אמא שלו!
חג אימקולטו שמח ( גם מחר אין ביצפר, הנוצרים הללו הם משוּ!)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה