אלה החיים

מזה ארבעה שבועות אנחנו לומדים רסטורציה של מתכת. בתוכנית: תכולת קבר אתרוסקי שהגיע אלינו עם האדמה וכל השיט - חרבות, ראשי חיצים, מסמרים, שיריון וכו׳..
בקיצור, מלכודת טטנוס.
אני נשרטתי כבר בשיעור השני. למזלי חוסנתי באותה שרשרת חיול טראומטית בינואר 2004. בחישוב מהיר, לפני 8 שנים ( החיסון תקף ל-10, שאלנו רופא).
לחבריי הגויים, לעומת זאת, החיסון אינו בתוקף.
השריטה שלי ( שככל הנראה מקורה אינו  מחפצי הברזל החלודים אלא מביקורי בשירותים ) הכניסה את חבריי לכוננות טטנוס. אני תמיד פחדתי מטטנוס. מדוע? בגלל הפרק ב״חיים״ שהג׳ינג׳י כמעט מת! וואו, זה פרק ממש מפחיד.
לא רק אותי הוא הפחיד, כי דניאלה נשרטה השבוע ורצה לבית החולים שם קיבלה זריקה כפולה: חיסון ביד ימין ונוגדנים ביד שמאל! חיחי היא יכולה לישון רק על הגב...

ולסיפור הרבה יותר נחמד
התעוררתי בבוקר, יצאתי בקור מקפיא עצמות בדרכי לבית הספר. כל הדרכים מובילות לפלאצו רידולפי, ואני תמיד בוחרת את זו לאורך הנהר. התבוננתי בנהר ונגלה לפני המחזה המרהיב הזה:

הנהר קפוא כבר שבוע, זהו מחזה שלא ראיתי מעולם והוא הקסים אותי.
השחפים, בקבוצות או ביחידים, הולכים על המים כמו ישוע המשיח. אלו הנוחתים על הנהר לא מבינים מה קורה כשגופן פוגע בקרח ושולחים רגלים במטרה להתייצב.
 כל השבוע הנהר נשאר כך, וכל בוקר איחרתי לשיעור כי נשארתי להתבונן בו בדרכי. כל בוקר הגעתי מחויכת לשיעור. זה עשה לי את היום.
גם אחרי שנה וחצי העיר הזו מצליחה להפתיע אותי! אני לא יכולה לתאר במילים את ההתרגשות.
לכן אצרף תמונה שלי, עטופה בצמר, עם אף אדום כמו של רודולף.

שמעתי שהסערה אצלכם נגמרה, גם פה מתחיל להתחמם. אתמול לראשונה יצאתי מהבית עם רק שכבה אחת של גרביונים ( בדרך כלל היו לפחות 3..) 


שבוע טוב