קרב מרתון

אלו מכם שעוקבים אחר הבלוג באדיקות ודאי זוכרים שבשנה שעברה אני ואחי הלכנו לצפות ולעודד את הרצים במרתון פירנצה. היה זה יום גשום, אפור וקר ורגלי הרצים המסכנים היו אדומות ונפוחות.
ובכן, שנה חלפה לה והיום התקיים ברחבי פירנצה "מרתון פירנצה" השנתי. למזלם של הרצים כבר שלושה שבועות שבפירנצה השמש זורחת והציפורים מצייצות. אבל קר. הו, כמה קר.
אתמול כשצעדתי לשיעור הספינינג שלי, המתקיים בקריה הספורטיבית של פירנצה, ניתן לומר, חלפו על פני מלא אנשים דוברי שפות זרות לבושים מעילי רוח ונעלי ריצה בצבעים בוהקים. רק אחרי שבשיעור דיברו על המרתון המתקיים למחרת נדלקה לי הנורה... 
כך ידעתי להימנע הבוקר מלצאת מהבית ולדחות את הביקור המהנה בסופרמרקט לשעות אחר-הצהרים.
אז את ההזנקה פספסתי, אבל קלטתי בעדשת האייפון את הרצים האחרונים:

אפרופו ספינינג, עדיין לא יצא לי לספר לכם מדוע אני מתעקשת לא לפספס שום שיעור (מלבד העובדה שקניתי קופון וזה יהיה בזבוז כסף..). אני מעריצה את המורה שלי, סמואלה! הוא צועק, יורק, יש לו רק עין אחת (שלפי הגרסה שלי איבד לסוכרת כשהיה שמן ואז החליט לשנות את אורח חייו. או- שהוא היה פיראט בצעירותו ולאחר הפרישה בחר בחיי ספינינג), הוא מגניב בטירוף, הוא לא צעיר במיוחד, יש לו קעקועים ביפנית או סינית או משו כזה, מספר לנו סיפורים אינספור, בעיקר על אשתו (השנייה) אותה פגש בשיעור ספינינג כמורה ותלמידה. כה רומנטי!, את המוזיקה לשיעור הוא עורך בעצמו, כל אימון והדיג'יי סט שלו, כשהמוזיקה מכתיבה את הקצב, אין, הוא גאון! והוא גר בפיאזולה, שהיא מין הר קטן, והוא נוסע הביתה באופניים!
אז אני התמכרתי לספינינג עם סמואלה, הולכת כל שבוע,  גם אם זה אומר שאני יוצאת מהבית ב-12:30 וחוזרת ב-15:00 בשביל שיעור של 50 דק'.
...............................................................................................................................
השבוע הלכתי להתלונן במזכירות ששיעורי המחשבים שלהם מגוחכים ואני דורשת פטור. את תכנית הלימודים הנוכחית (וורד ופאוור-פויינט!!) אני (וכל ילד ישראלי, אך לא איטלקי, מסתבר) עשיתי בבית ספר יסודי, בתיכון, בקורס קצינים, ועם כל הכבוד, יש לי תואר ראשון! 
"קורס קצינים?" נשאלתי בעיניים נוצצות. "כן, אני סגן בצבא ישראל" עניתי. 
אני בטוחה שהאימפקט היה יכול להיות יותר חזק, אילולא הייתי גורבת באותו הבוקר גרביים של הלו קיטי...

שמחות קטנות של יום חולין

ולפינתנו, מה מעצב החלונות של לואי ויטון רקח עבורנו הפעם:

תענוג צרוף.


שיהיה בשמחות
מאיה

זה מטמטם

כבר שבועות שג'ובאני מנג'ס לי לערוך ארוחה ישראלית, השבוע סוף סוף נכנעתי. 
בתפריט: פלאפל , טחינה, סלט קצוץ, חומוס, פיתות, מלפפון חמוץ ובירה מכבי.
מצאתי מתכון לפלאפל מוצלח ביותר באינטרנט, כזה שאינו כולל תוספת לחם רטוב או תפו"א או סודה לשתייה,
פלאפל קלאסי (תימני). האמת, הייתי בטוחה שלא אעמוד במשימה בהצלחה משום שהקשר היחיד ביני לבין תימן יהיו הילדים שלי ושל אלדד...
אבל מאחר ואני בחורה אמיצה, יצאתי לדרך עם קילו גרגירי חומוס מושרים במים ל-24 שעות במקרר!

כן, זה הרבה פלאפל. אכלנו הכל.

רשימת המוזמנים כללה את ג'ובאני, דניאלה, פלומה השותפה החדשה שלי, גאיה (מהכיתה של הפרסקו) והשותפה שלה.


אז עכשיו המתכון:
1 ק"ג גרגירי חומוס מושרים 24 שעות במים במקרר
חצי פלפל ירוק חריף
צרור פטרוזיליה
ראש שום
כמון
מלח
(במתכון המקורי היו גם כוסברה, זרעי כוסברה, והל אבל לא מצאתי את המצרכים הללו...)


טוחנים הכל ומתבלים במלח וכמון, מכדררים ומטגנים בשמן עמוק.
יצא ממש ט-עים! ממש טעם של פלאפל אמיתי! הייתי מלאת גאווה.
חברי נהנו ביותר! כולם תרמו למשימה, היה כיף.

לסיכום הארוחה הישראלית הייתה הצלחה מסחררת! עם חומוס, מלפפון חמוץ ובירה מכבי שנרכשה ב"כושר מארקט" של פירנצה.

אני שבעתי.
ולראפר הישראלי הראשון בשירו המהלל את האוכל הישראלי,
חומוס מטמטם מאת נייג'ל האדמו"ר

בום שאקאלאקה!

ימי פומפיי האחרונים

לפני שנים מספר קראתי, לא קראתי, בלעתי, את הספר "פומפיי" של רוברט האריס. את הספר רכשתי בעקבות תשדיר שירות ב-88 FM. הפרסום ברדיו עובד.
מאז חלמתי לנסוע לפומפיי, לגלות את חצרות הפריסטיל המפוארות ,המרחצאות ההדוניסטים, הפרסקאות הארוטיים בבתי הבושת, מפרץ נאפולי-שבו מצא את מותו באותה התפרצות פיליניוס הזקן אהובי, והוזוביוס שעדיין זועם ומאיים על המפרץ.


אז למזלי, דניאלה חברתי רכשה קופון בגרופון לפני כשנה לסופ"ש זוגי בפומפיי, ולצערה נפרדה מבן זוגה לפני חודשיים.. 
הדרך מפירנצה לנאפולי אורכה 3 שעות ברכבת המהירה. להזכירכם, טיסה מרומא לתל-אביב אורכה 3 שעות ועוד עם ארוחה באמצע וסרט... אז לא היה פשוט. כמובן גם מנאפולי צריך לנסוע לפומפיי 40 דקות לערך.
ביצענו עצירה בנאפולי כדי שמאיה, הזרה, זאת אני, תוכל לטעום לראשונה בחייה פיצה אמיתית מהי. ובכן, פיצה נאפוליטנית אמיתית היא - מאוד מאוד מאוד טעימה.

מהפיצרייה סרנו מיד לקונדיטוריה השכונתית לאכול בבה אמיתית עם רום בתוספת קצפת!

בנאפולי הכל יותר: הפיצה יותר טעימה, המאפים יותר מתוקים, הקפה יותר חזק, האנשים יותר נחמדים, המחירים יותר נמוכים, ישנו יותר סיכוי להישדד, ברחובות יותר מסוכן, הנהגים נוהגים יותר מהר, ואם אתם שומעים יריות- רוצו (יותר מהר..)


אגב יריות, היינו על סף הירדמות, לא היה מאוחר אבל היינו עייפות לאחר יום שלם ברחובות פומפיי הקדומה, כשלפתע נשמעו קולות פיצוץ. אני, עוד מתקופת הצבא, הלומת חתונות ורמאדן בעיר העתיקה, התעוררתי וזעקתי "יריות! יריות!" פקחנו עיניים וראינו אורות חזקים המלווים לכל בום. שלחתי את דניאלה לפתוח את הדלת לראות. היו אלו זיקוקין די-נור מהקרקס שביקר בעיירה... דניאלה אמרה חצי מתוך שינה: "לא, מוקדם, מתחילים לירות פה בסביבות 3". צחקנו, צפינו במופע כמספר שניות, וחזרנו לישון.

מפרץ נאפולי קצת שונה מהפנטזיות שלי מהמאה הראשונה לספירה.. נמל עמוס מכולות, בנייני מגורים מתפוררים, הרבה הרבה הרבה פסולת ברחובות ומחוץ להם. אבל הרכבת עוברת ממש בצמוד לים והנוף פשוט פנטסטי. כל הנסיעה ישבתי עם האף דבוק לחלון והפלגתי לעולם של עבדים ואדונים המשוטטים לאורך החוף לבושים טוגות.


לנו בB&B חמוד להפליא! בהגיענו בעלת הבית כיבדה אותנו במשקאות קלים, ועוגת שוקולד עשירה.
פרסומת ממש-לא-סמויה: http://www.bbfauno.com/
הוא ממוקם קצת מחוץ לעיר פומפיי, כ30-40 דק', אך הוא מציע שירות אופניים לאמיצים בלבד. למה צריך להיות אמיצים, אתם שואלים? כי כמו שכבר הזכרתי, הם נוהגים שם כמו משוגעים! ואין ממש מדרכה לברוח אליה.
בנוסף, בדרך לפומפיי, יש לחצות גשר מדרגות...עם האופניים, כמובן.

קצת זכרונות מצולמים מפומפיי העתיקה:

מעברי חצייה!!

זהירות! כלב נושך

בית המרחץ

אה, וכמובן שפגשנו מלא ישראלים! אף הצטרפנו לאחת הקבוצות והקשבנו למדריכה (תרגמתי סימולטנית עבור דניאלה) כי הלכנו קצת לאיבוד והיינו צריכות הכוונה לבתים השווים. הקבוצה אכן ענתה על הציפיות והובילה אותנו היישר לבתי הבושת! ("כאן על הקיר ישנו אי-בר מי-ן המורה על הדרך לביתה של הזאבה"... "זה פר-סקו, צי-יור- קיר. אתם יודעים מה זה פר-סק-ו?" ) 

בתחנת הרכבת חווינו גם כמה מפגשים מוזרים עם גברים נאפוליטנים מצויים..


לצערינו הרב, פומפיי מתפוררת, לכן, רוב הדומוס השווים היו סגורים בשער מאיים. אין כסף לעבודת שימור ובו-זמנית ממשיכים הארכיאולוגים לחפור בה. כל זאת, בשילוב ונדליזם, פגעי מזג-האוויר והוזוביוס שעודו רושף, מאיימים להחריב את העיר לחלוטין ולא ישאר דבר לדורות הבאים. רוצו, מהר ככל שתוכלו, לבקר בפלא הארכיאולוגי והאמנותי הזה. 
אל תשכחו את הרקולניאום, שלא הספקנו לבקר בשל שביתת רכבות מעפנה...
אה, ותקראו את הספר, הוא פנטסטי. בהוצאת כנרת-זמורה ביתן.


אני חוזרת סוף סוף ללימודים
שיהיה לכולנו שבוע טוב
שלכם, 
מאיה דלנו-הזקן...

נסיכות

לכבוד האלואין, הרכבתי סט כיפי, איך להתחפש ליסמין מאלאדין ולשלגיה בסטייל!
 ואני, אני שוב התחפשתי לארנב...

הפרטים כאן, בעמוד שלי בpolyvore:
princess chic by mayadelano featuring lace up sandals


חג גויים שמח