שנה טובה!! או הסיוט שאחרי חג המולד..
חזרתי לביתי הקט בפירנצה הציורית! ההגעה שלי הייתה רצופה מכשולים ומכמונות, כאילו מישהו לא ממש רצה שאחזור. בחיים...
הכל התחיל אמש בשלוש בלילה שעון-ישראל, התעוררתי לקראת טיסתי רועדת, חיוורת ואדומת לחיים. היה זה גל חום מס' 1 בסיפור שלנו. לאחר הגלולה הפלאית שבה אלי הכרתי ואף נשנשתי פוטטו-צ'יפס במקדונלד'ס בשדה התעופה יחד עם אהובי היקר. נמל התעופה היה עמוס לעייפה ותורים עיטרו את חלל בית הנתיבות כמו גרלנדות משובצות דוסים וגולים החוזרים לביתם.
רק לסבר את האוזן, המזוודה שלי שקלה 26 קילו(!) ושלא לציין את תיק היד שהכיל את המחשב הארור הזה שאני מקלידה עליו כעת. בנוסף לכך, השפעת הכדור הנהדר נתנה את אותותיה בצורת זיעה קרה שקצת הפריעה לי להתהלך בחופשיות.
במטוס, היו לידי שני כיסאות ריקים. יש! אלוהים אוהבת אותי! אבל כנראה שעשיתי משהו כדי להכעיס אותה, כי לקראת ההמראה הגיעו אם וילדוד שמקומות אלו היו שייכים להם...
תראו, אני לא אשקר כדי להתחבב עליכם, ילדים זה קקה.
הם עושים מלא רעש, לא יושבים בשקט ואמהותיהן משוחחות איתם בקול תינוקי. אללי.
למזלי הטוב, הילד נרדם תוך שנייה, אבל בדיוק כשהתעוררתי עם צורך עז ביותר להטיל את מימי, גם האם נרדמה. בנוסף לכל, השפעת הכדור נמוגה ומצאתי את עצמי בוערת מחום, רועדת ומצליבה רגליים.
אל חשש, בסוף הערתי אותה, כאשר חשתי שאני עומדת להתפוצץ. האמת, ניסיתי לעשות תרגיל לולייני ולעבור מעליה על ידי טיפוס על הידית ופגעתי בה עם המגפיים שלי שניסיתי לזרוקן, מעליה, למעבר...
אחר כך רצתי לשירותים ופרצתי בבכי כי כאב לי הכל ורציתי למות.
אה, וכמעט ושכחתי, הילד בעט בי בצלעות עם נעליו הכבדות מתוך שינה, ככה, מידי פעם, בשביל הכיף...
לאחר הנחיתה הגיע שלב הרכבות. כיף חיים.. הזמנתי לי כרטיס לרכבת לאגז'רי מהירה, שפעם קודמת היה זה מסע סקסי ביותר, ומלא סטייל, כמו ג'יימס בונד. רק שהרכבת הייתה מלאה עד אפס מקום כולל אנשים עומדים במעבר (השם ישמור!) ולא היה מקום למזוודות אז השארתי את שלי במסדרון והיא טיילה לה כל נסיעה לאורכו ובחזרה. כשהגעתי לכיסא שלי ( כיסאות שמורים זה הכי סקסי..) ישבה שם גיברת. לגיברת הנכבדת לא היה מקום לשבת, אבל כדי לבלות עם חברתה שישבה משמאלי, ריחפה לה מעל לראשי כל הנסיעה! ואכלה עליי סנדוויץ'. הסדרנית ברכבת ביקשה שאבוא לרגע קט ואזיז את המזוודה וכשחזרתי, הגיברת ישבה לי במקום שוב!
כשחשבתי שהקטע הקשה מאחוריי, עמדתי מול האתגר הקשה ביותר עד כה, להעלות את המזוודה הארורה במדרגות הלולייניות העוד יותר ארורות בבניין שלי! זה היה נורא ואיום והזעתי אף יותר..
שסוף סוף נרגעתי, שמחתי שהגעתי הביתה.
פעם הבאה, טיסת המשך לפירנצה... ולשכור סבל.. שילבש כובע כזה אדום מטופש כמו במלון בסרטים. כן.. זה יהיה כיף...
בינתיים אני מאחלת לכולנו החלמה מהירה ורק בריאות, ואמן שבארץ הקודש מזג האוויר יתייצב, כי אי אפשר כבר עם החולי המיותר הזה.
נשיקות באוויר
מאיה
חזרתי לביתי הקט בפירנצה הציורית! ההגעה שלי הייתה רצופה מכשולים ומכמונות, כאילו מישהו לא ממש רצה שאחזור. בחיים...
הכל התחיל אמש בשלוש בלילה שעון-ישראל, התעוררתי לקראת טיסתי רועדת, חיוורת ואדומת לחיים. היה זה גל חום מס' 1 בסיפור שלנו. לאחר הגלולה הפלאית שבה אלי הכרתי ואף נשנשתי פוטטו-צ'יפס במקדונלד'ס בשדה התעופה יחד עם אהובי היקר. נמל התעופה היה עמוס לעייפה ותורים עיטרו את חלל בית הנתיבות כמו גרלנדות משובצות דוסים וגולים החוזרים לביתם.
רק לסבר את האוזן, המזוודה שלי שקלה 26 קילו(!) ושלא לציין את תיק היד שהכיל את המחשב הארור הזה שאני מקלידה עליו כעת. בנוסף לכך, השפעת הכדור הנהדר נתנה את אותותיה בצורת זיעה קרה שקצת הפריעה לי להתהלך בחופשיות.
במטוס, היו לידי שני כיסאות ריקים. יש! אלוהים אוהבת אותי! אבל כנראה שעשיתי משהו כדי להכעיס אותה, כי לקראת ההמראה הגיעו אם וילדוד שמקומות אלו היו שייכים להם...
תראו, אני לא אשקר כדי להתחבב עליכם, ילדים זה קקה.
הם עושים מלא רעש, לא יושבים בשקט ואמהותיהן משוחחות איתם בקול תינוקי. אללי.
למזלי הטוב, הילד נרדם תוך שנייה, אבל בדיוק כשהתעוררתי עם צורך עז ביותר להטיל את מימי, גם האם נרדמה. בנוסף לכל, השפעת הכדור נמוגה ומצאתי את עצמי בוערת מחום, רועדת ומצליבה רגליים.
אל חשש, בסוף הערתי אותה, כאשר חשתי שאני עומדת להתפוצץ. האמת, ניסיתי לעשות תרגיל לולייני ולעבור מעליה על ידי טיפוס על הידית ופגעתי בה עם המגפיים שלי שניסיתי לזרוקן, מעליה, למעבר...
אחר כך רצתי לשירותים ופרצתי בבכי כי כאב לי הכל ורציתי למות.
אה, וכמעט ושכחתי, הילד בעט בי בצלעות עם נעליו הכבדות מתוך שינה, ככה, מידי פעם, בשביל הכיף...
לאחר הנחיתה הגיע שלב הרכבות. כיף חיים.. הזמנתי לי כרטיס לרכבת לאגז'רי מהירה, שפעם קודמת היה זה מסע סקסי ביותר, ומלא סטייל, כמו ג'יימס בונד. רק שהרכבת הייתה מלאה עד אפס מקום כולל אנשים עומדים במעבר (השם ישמור!) ולא היה מקום למזוודות אז השארתי את שלי במסדרון והיא טיילה לה כל נסיעה לאורכו ובחזרה. כשהגעתי לכיסא שלי ( כיסאות שמורים זה הכי סקסי..) ישבה שם גיברת. לגיברת הנכבדת לא היה מקום לשבת, אבל כדי לבלות עם חברתה שישבה משמאלי, ריחפה לה מעל לראשי כל הנסיעה! ואכלה עליי סנדוויץ'. הסדרנית ברכבת ביקשה שאבוא לרגע קט ואזיז את המזוודה וכשחזרתי, הגיברת ישבה לי במקום שוב!
כשחשבתי שהקטע הקשה מאחוריי, עמדתי מול האתגר הקשה ביותר עד כה, להעלות את המזוודה הארורה במדרגות הלולייניות העוד יותר ארורות בבניין שלי! זה היה נורא ואיום והזעתי אף יותר..
שסוף סוף נרגעתי, שמחתי שהגעתי הביתה.
פעם הבאה, טיסת המשך לפירנצה... ולשכור סבל.. שילבש כובע כזה אדום מטופש כמו במלון בסרטים. כן.. זה יהיה כיף...
בינתיים אני מאחלת לכולנו החלמה מהירה ורק בריאות, ואמן שבארץ הקודש מזג האוויר יתייצב, כי אי אפשר כבר עם החולי המיותר הזה.
נשיקות באוויר
מאיה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה