על אופנה וחורף

עדיין קר לי. זאת אומרת,עדיין קר פה.

היום הייתי רוצה לדון בנושא החמקמק הנקרא: אופנה בחורף.
ספויילר: אין חיה כזו.
ריבוי השכבות, מעילי פוך אווזים, צעיפים המכסים את האף, UGG, ועוד, פשוט לא מאפשרים התקיימות של סטייל כלשהו במרחב החורפי.
בימים הקרים (דצמבר, ינואר, פברואר), אני הופכת לחנות שמיכות פילנדיה אנושית, מהדסת ברחובות בלי יכולת להזיז את הזרועות או/ו מפרקי האצבעות, הברכיים, מרפקים, צוואר ואיברים פנימיים.
שלחתי לאימי היקרה את התמונה שלי בשלג מבייג'ין, והיא ענתה לי בוואצאפ: "אני רואה בתמונה רק דוב גריזלי עם תיק של מאיה"...

אז מה אני לובשת (מה שנקרא #whatiwore) בסביבות 1-6- מעלות צליוס:
המגוון אינו רחב.

חלק עליון:
אפשרות א'- פליז
אפשרות ב'- סוודרים למינהם (בטמפ' גבוהות יותר).
אפשרות ג'- שמלת קשמיר שחורה 1.
אפשרות ד'(לאירוע רשמי יותר)- שמלת קשמיר שחורה 2.

חלק תחתון:
מתאים לאפשרויות א' וב': טרנינג אפור כהה,  מH&M מקולקציית הגברים (XS של גברים יושב עליי נפלא).
מתאים לאפשרויות א'-ד': לגינגס שחורים מצמר של פוקס שאמא פעם הביאה לי לפירנצה שגדולים עליי בשלוש מידות לפחות ולכן מכסים חלקים נרחבים משטח גופי (מקצות האצבעות ועד קו החזיה).
הם יגיעו בשילוב: גרביים סופר עבות עם ציורים של הלו קיטי (מH&M, אם תהייתם), מספר זוגות הגרביים משתנה לפי הטמפרטורה.
ו/או גרביונים שחורים מתחת (בביקור בחומה הסינית לדוגמא, פשוט לבשתי את הגביונים השחורים ומעליהם את הלגינגס בתור מכנסיים, מה שביטל את שקיפותם וגרם לי להזיע בתחת, ולכן הוכתר כיעיל ביותר).
ו/או מכנסונים שחורים או חצאית ורודה כדי להסתיר לי את התחת.

על הרגליים: UGG. לא הנעל היפה ביותר, הידידותית לסביבה, או העמידה ביותר לרטיבות אבל מצילת חיים בהחלט.
בפורום הזה הייתי גם רוצה לציין שבנות שגרות בתל-אביב או באיזור מישור החוף בכלל, אין להן צורך במגף הידוע לשמצה.
הן מבחינת המחיר, רמת החימום, רצח של כבשים, רמת הכיעור וכו'. אתן סתם נראות מטומטמות כי בתל אביב חם.
אם זאת, אסייג ואומר, שנעלתי אותן פעם אחת בתל אביב (הבאתי אותן לארץ למטרות החזר מס..), כשלא היה לי חשק לנעול נעליים או גרביים כמו בנאדם אמיתי, ומה אני אגיד לכם, זה כיף אמיתי.

אקססוריז: אולטרה-צעיף. הוא ענק, הוא מכסה לי את כל הפנים, ונראה לי שאמא שלי קנתה לי אותו בשנקין אי שם בתחילת העשור הקודם.
כפפות- לא זוג אחד, אלא שניים. זוג כפפות דקות של אופנוענים (נרכשו בפירנצה בחנות אופנוענים), וזוג כפפות שחורות מצמר עם שכבת פליז בפנים, בלי חלוקה לאצבעות, זה הכי כיף.
כובע- 1.כובע גירית 2. כובע ארנבת 3. כובע צמר אפור ופשוט (כולם מH&M).

ומעל הכל מעיל פוך עד מתחת לברכיים, הפריט הראשון שרכשתי בהגיעי לפירנצה! (מZARA, אלופי המעילים)

 אז אני אכן נראת כמו דוב גריזלי, נטולת סטייל, קווי מתאר, מחשוף, רגליים, צבע, סטילטו, תכשיטים ויחודיות בכללי.

איך אני שומרת על הניצוץ בחורף? עם ליפסטיק ומניקור!
כשאני נראת כמו תחת, האף שלי אדום ומתקלף, עיניי טרוטות ומצחי מעוטר בחצ'קון מחזור חצוף, אני שמה ליפסטיק אדום או ורוד פוקסיה והכל נראה יותר טוב!

בכל מקרה, לא משנה כמה קר וכמה שכבות בגדים עליי לעטות על עצמי, איני מתגעגעת לקיץ השנחאינזי. נהפוך הוא, אני מתפללת שהוא יתעכב ככל האפשר. אם אתם זוכרים מפוסטים מוקדמים יותר, החורף בשנגחאי הוא תענוג צרוף לעומת הקיץ המהביל, המזיע, הרטוב, המזוהם והדביק של העיר הטרופית הארורה הזו...

בעוד חודש לעומת זאת, מגיעה עונת המעבר, שהיא חגיגה אמיתית של אופנה ונעלי בלרינה! פחות או יותר כמו חורף תל-אביבי טיפוסי (להוציא סופות למינהן..).

שנת אילנות טובה ושנה סינית חדשה נהדרת!

מהדורת חגים

חודש דצמבר הוא חודש חגיגי וקסום.
הכל מתחיל בחנוכה, החג האהוב עליי מכל חגי ישראל.
רגע, סקראץ' דאט, הכל מתחיל מהשבוע האחרון של נובמבר, שבסטארבאקס עוברים לתפריט קריסמס. גולת הכותרת - שוקו מנתה עם קצפת ושברי סוכריית מקל-סבא (peppermint candy cane בלעז)אני לא יכולה לספור אפילו כמה כוסות שוקו שתיתי בחודש וחצי האחרונים אבל דבר אחד אוכל לאמר, זה נאמי במלוא מובן המילה!
למעשה, החלק שהכי הכי מרגש אותי הוא הכוסות המצויירות ולאו דווקא תכולתן...

ואז, חנוכה! חג האורים והשמן! בקהילה היהודית של שנגחאי ארגנו מסיבת חנוכה בבר בירה מקומי, פינקו אותנו במחירים happy hour, סביבונים, מטבעות שוקולד, הגרלה שלא זכינו בה בכלום, הדלקת נרות וסופגניות כמובן!! המחיר ששילמנו היה מינגלינג וסמול טוק, נו טוב, שום דבר לא בא בחינם.

made in china

שם

בקניון השכונתי שלנו היתה פעילות חנוכה לילדים יהודים קטנים בחסות חב"ד. הלכנו להציץ. הילדים הוזמנו לבנות חנוכייה ענקית מלגו. נשמע לוהט, רק חבל שבקומה מתחת היה אירוע קריסמס רב משתתפים עם הופעות של ילדי בית הספר הבינלאומי שדי העפיל על האירוע היהודי הקטנטן והנטוש..

תרבות המערב פלשה לסין ומלאה את החלל הקומוניסטי שנוצר בזהותם המרוקנת של הסינים, במסורות חלולות אף יותר שהופשטו מהתוכן שלהן.
חג המולד נחגג כאן רק בקליפתו הנוצצת. בסוף השבוע שלפני חג המולד הסינים פשטו על החנויות ורכשו מכל הבא ליד, כל עוד זה עטוף בעטיפות מתנה בצבעים אדום וירוק, בעודם מסתובבים עם כוסות גבוהות גבוהות של סטארבקס.

בחודש דצמבר, כל קפיצה לסופרמרקט הייתה כחלום בלהות כשלושה שירי קריסמס בגרסה הסינית נוגנו בריפיט. חודש שלם!! ג'ינגל בלס הסיני היה קשה מנשוא ולא אחת מצאתי את עצמי מזמזמת אותו במהלך היום.

ב25.12, יום חג הולדתו של ישוע המושיע, החיים בשנגחאי היו כסדרם. אין זה יום חופש או מנוחה, לערב החג אין כל משמעות דתית, מסורתית, ואף לא משפחתית. סתם עוד יום בשנה.

 אני לציון החג צריפתי לקפה שלי עוגיית ג'ינג'ר, אבל זה פשוט כי אני ממש ממש אוהבת עוגיות ג'ינג'ר.

לעומת זאת, לכבוד ראש השנה האזרחית, הסינים זוכים ל-3 ימי חופש!! שלא לדבר על ערב ה-31.12 בו שיגרו זיקוקין ממש בגינה מתחת למרפסת שלי שהחזירו אותי בבהלה לחדר החנוק ברובע היהודי בזמן חודש הרמאדן.

בעוד חודש, דרך אגב, חל ראש השנה הסינית. בסופרמרקט כבר עכשיו משמיעים שלושה שירים של מקהלת ילדים סינים בריפיט, זה הולך להימשך כל החודש... (בשאר ימות השנה יש דיסק אחד של מארון 5 שלא מפסיקים לנגנו, אני לא יכולה לתאר לכם כמה סבלתי לראות את אדם לווין בפרק הראשון של American Horror Story:Asylum).

ראש השנה האזרחית הביא איתו שלג לשנגחאי! בדומה לפירנצה, שלג הוא מראה נדיר בשנגחאי ודווקא השנה כשאני פה הוא החליט לקפוץ לביקור! אני כה ברת מזל!!
רק חבל שלא מספיק קר כדי שהוא יערם.. (איך לא מספיק קר לו?! אני קופאת מקור ולא זזה לשום מקום בלי כובע הגירית שלי ושתי שכבות של כפפות!). אבל לא אכפת לי, אני אוהבת שלג וגוררת את אלדד לטייל בחוץ אך ורק כשיורדים פתיתים לבנים וקרים על האף.

אז זהו, החל משבוע הבא נקבל קצת חופש מהחגים עד פברואר. אני חייבת להודות שזה קצת מתיש כל החגיגיות הזו.

שנה גרגוריאנית טובה לכולנו!
שיגיע שלג גם לתל-אביב אמן!