i <3 pizza

יום חמישי, 20 בדצמבר 2012

בפקין שבסין

ביקרנו בבייג'ין!
אני, לראשונה בחיי. בדצמבר. מה שנקרא: "אוף סיזן".
בתקופה זו של השנה המעלות צונחות בבייג'ין ל 10- ביום. למזלנו הרב ושמחתי הבלתי ניתנת לבלימה, בשבוע שביקרנו אנחנו, הן עלו ל3- ואני זכיתי לשבוע חנוכה מושלג וקסום!!

בזמן שחברינו הישראלים התחבאו במלון, כי "נורא קר", אנחנו יצאנו לסעוד באיזור בילויים שיקי ואני דילגתי בין פתיתי שלג ושתיתי גלוויין ושוקו-מתנה!

בזכות הביקור בבייג'ין למדתי על שושנת הרוחות הסינית. בייג'ין היא בירת הצפון. המילה Bei משמעותה צפון וjing עיר-בירה! בירת הדרום היא נאנג'ין, nan זה דרום! dong זה מזרח- אנחנו גרים בפודונג, מצדו המזרחי של הנהר! והמד שני נקרא פושי - אז xi זה מערב!! תנו לי עוד ארבעה חודשים ואני שולטת בשפה הסינית כולה...

בבוקר היום הראשון, אלדד וחברינו הישארלים הלכו לעבוד. פקחתי עיניים וגיליתי בחלון פתיתים לבנים, התלבשתי ורצתי החוצה לקפצפץ בינהם.
אחרי שנרגעתי יצאתי לביקור במקדש לאמה, המקדש הטיבטי הגדול ביותר, והפעיל בסין. השלג לא הפסיק לרדת והיה קפוא וכיף עם פתיתי שלג שקיבלו קונטרסט מלהבות האש וריח הקטורת שהודלקה באמצעותן.
השעה הייתה כבר 2 בצהריים והחיוך עוד לא ירד לי מהפנים.

אחר כך המשכתי להסתובב ולמצוא מקומות יפים וחמודים לשתות שוקו לבן עם מרשמלו, לאכול מאקרונים צבעוניים, קאפקייקס, נקניקיות אמריקאיות, חנויות וינטג', והמשכתי לכיוון מרכזי קניות מרשימים עם בוטיקים מקושטים, מניקור זול ומדוייק,וחומוס ישראלי מנחם וטעים טעים.

לא היה רגע דל והשלג לא הפסיק לרדת שכמעט והחלקתי מספר רב של פעמים ברחוב הלבן.

השלג יכול להפוך גם את העיר הכעורה ביותר לווינטר וונדרלנד, בעיקר בשילוב אורות קריסמס מנצנצים.

ביקור בחומה הסינית הפך לגולת הכותרת של הטיול בזכות אוויר הרים ונוף פסטורלי של פסגות מושלגות. בנסיעה היה ניתן לרגע להתבלבל ולחשוב שאנו בדרך לאתר סקי באלפים האירופאים. בסוף הטיפוס חיכתה לנו מלחמת כדורי שלג כשחזור היסטורי של פלישת המונגולים.

ביום ראשון נפרדתי לשלום מהשלג ועליתי על מטוס שיקח אותי חזרה לשנגחאי. מקווה שעוד אפגוש אותו השנה, מי יודע? אולי בעוד כחודש כשהטמפרטורות בשנגאי צונות מתחת לאפס גם כן.

שיהיה לכולנו סוף העולם שמח מחר! 21.12.2012! חגגו כמו שזו שנת 1999!!


יום ראשון, 2 בדצמבר 2012

עניין של זמן


הזמן טס כשנהנים. אולי גם כשלא נהנים. 
הזמן טס בסין.

מאחר וזו פלנטה אחרת, איזור הזמן שונה וכן גם תפיסת הזמן.
אולי גם בגלל זה הפוסטים שלי בבלוג במרחקי זמן ארוכים זה מזה מבעבר...

הסינים אוכלים ארוחת צהריים בסביבות 11:30, מסיימים את העבודה והלימודים בסביבות 5 ואוכלים ארוחת ערב. בחמש (!!). או שהם קונים אוכל ברחוב בדרך הבייתה ( ברור שהם גוועים ברעב, הם אכלו ארוחת צהריים ב11:30!!) וממשיכים לאכול גם בבית בסביבות 7 (אני יודעת לפי הריח של הטיגון שמגיע מהשכנה בסביבות 5). בלילה בסביבות 12 הם יוצאים לרחוב בפיג׳מה פלאפית ורדרדה לאכול אצל הווק-מן או ב7-11 השכונתי. 
זה מוזר. ובחודשיים האחרונים מאלצתי להצטרף לתפיסת הזמן המוזרה הזו פעם-פעמיים בשבוע ולאכול ארוחת צהריים ב11:30 בקפיטרית הסגל במכון לאמנות ויזואלית של שנגחאי. מיותר לציין שבשעה 14:00 אני כבר גוועת ברעב. 
למזלי, הסינים גם הרבה בחופש.

גם אצלינו בבית הזמן נע בקצב משלו.

לפני כשבוע נגמרו לנו הבטריות בפד האלחוטי של המחשב, ובבית בכלל, אז עשינו את המתבקש ולקחנו ממכשיר צורך בטריות אחר-שעון הקיר שלנו.
כבר יותר משבוע השעה בבית 1:00,או 13:00 אם תרצו.
השעה 1:00 היא השעה האידאלית לשעון להיעצר בה. לילה או יום, היא תמיד סבבה. ״מה? השעה אחת? צריך לאכול/לישון!״ שתי הפעולות האהובות עלי.

אז הזמן טס. אני כבר 4 חודשים בסין! וכבר בגיע החג האהוב עליי מכל, "קריסמוכה"!

השיר המושלם המבטא את תחושתי

דייב גאהן מזהיר אותי מפני הסינים. זו רק שאלה של זמן עד שהם יתפסו אותי...

שבוע טוב ומהיר