שלומות!
שבתי לחיקה של המטרונית פירנצה!
לאלו מכם שאינם עוקבים באדיקות אחר תנועותיי, חזרתי לאחר שבועיים סטאז' מהעיר והמגדל פיזה.
נשלחנו לסטאז' במוזיאון הספינות העתיקות של פיזה, שבשל בעיות תקציב כולל 4 ויטרינות, מעבדה, מחסנים מלאים, חפירה ארכיאולוגית נטושה, וקראוון בו התגוררנו ומצאנו תבלינים בארונות בני למעלה משלוש שנים.
החוויה הייתה פשוט נפלאה! המעבדה מאובזרת להפליא, החומר שאיתו עבדנו מרתק, הממצאים סקסיים ביותר, ומותקן במעבדה מזגן.
החיסרון היה, כמובן, לגור יחדיו שבועיים בתוך קופסאת סרדינים עם מים חמים במקלחת שמספיקים לשתי דקות בלבד בכל רחצה ויתושות טיגריס שמצצו את דמנו . עלינו אחד לשני על העצבים בלשון המעטה.
אבל אנחנו חברים טובים, נתגבר.
בשבוע הראשון חגגנו את יום הולדתי
גדלתי בשנה וזה פיכסי אבל אלו החיים.
פיזה הייתה נדיבה כלפינו. יצאנו לשתות, לאכול פיצה, לאכול סושי כפי יכולתך, עשיתי פדיקור, מצאנו סופר אורגני חמוד ומלא מוצרים נטולי גלוטן לדניאלה, ג'נט עשתה פן, פעמיים, בבר שכונתי וחברותי שתינו את קפה הבוקר, והקראוון העלוב היה לנו לבית.
במעבדה עשינו חיים משוגעים! גם ניקינו מתכת ארכיאולוגית עם לייזר! או שעליי לומר "לייזר"...
רוב חברותיי מכירות היטב את מכונת הלייזר והמשקפיים הסקסיות שכן מדובר באותה מכונה בבעלות מכוני הקוסמטיקה. גם אותו ביפ ביפ מוכר הזכיר לי נשכחות.
היה מגניב אש!
מלבד זה שיחזרנו אמפורות יין , כלי שולחן רומים, כיסא, פלטת ברזל, מסמרים, וחבל.
היה מאוד קשה לעזוב. קשה לדמיין חזרה למעבדות המעופשות של פלאצו רידולפי עם מורים ממורמרים ובלי מזגן.
נשארו לנו שבועיים בלבד של "לימודים", ואני מציינת זאת בגרשיים משום שכבר ממש לא נשאר לנו מה לעשות מלבד 4 שיעורי ביוכימיה, ולאחריהם שבוע חופש ואז יומיים של בחינה מסכמת.
ננסה להתרכז בלימודים למרות שלאף אחד אין זין לזה ואחי היקר דניאל דלנו ובת זוגו כרמל באו לבקרני. ושלא לדבר על האוס, היפה והחנון, וגירלז שהרבה יותר מעניינים אותי מאשר ללמוד על תולדות הקרמיקה ברנסנס.
תכלס, לצפות בדוקמנטרי על תולדות טורניר היורו בכדורגל יותר מעניין אותי מהחרא הזה.
אפרופו ללמוד למבחן, תובנה מאוד חשובה שהגעתי אליה: לאיטלקים תקוע מקל של מטאטא בתחת. בכל הגילאים ובכל הגדלים. אולי בגלל שאין להם צבא הם לא למדו לשחרר כל רסן לאחר השחרור. הם עקשנים כמו פרד וישנן ורגולוציות לכל שטות, אני הייתי קוראת לזה צרות מוחין אבל יש מקום לדיון בנושא.
לא משנה כמה עמוק אני חופרת כדי לנסות למשוך את המקל מתוך ישבנם, יש תפישות שאי אפשר לשנות.
אולי אני ישראלית מדי בשבילם, מתפשטת ברחוב, אוכלת בהליכה, מודיעה שאני הולכת לעשות קקי, רבה עם הנהלת הבית הספר, לא שמה זין על אף אחד ועושה מה שנראה לי נכון ולא מה שציוו עליי.
ראבק אני בת 27 לא 17!
התוכנית שלי לחודשיים הקרובים היא לנסות להינות כמה שיותר מהזמן שנותר לי בעיר הנפלאה הזאת, בדירה המההמת שלי, ועם חבריי הטובים. השאר, שיזדיינו.
החוויה הייתה פשוט נפלאה! המעבדה מאובזרת להפליא, החומר שאיתו עבדנו מרתק, הממצאים סקסיים ביותר, ומותקן במעבדה מזגן.
אבל אנחנו חברים טובים, נתגבר.
בשבוע הראשון חגגנו את יום הולדתי
גדלתי בשנה וזה פיכסי אבל אלו החיים.
פיזה הייתה נדיבה כלפינו. יצאנו לשתות, לאכול פיצה, לאכול סושי כפי יכולתך, עשיתי פדיקור, מצאנו סופר אורגני חמוד ומלא מוצרים נטולי גלוטן לדניאלה, ג'נט עשתה פן, פעמיים, בבר שכונתי וחברותי שתינו את קפה הבוקר, והקראוון העלוב היה לנו לבית.
במעבדה עשינו חיים משוגעים! גם ניקינו מתכת ארכיאולוגית עם לייזר! או שעליי לומר "לייזר"...
רוב חברותיי מכירות היטב את מכונת הלייזר והמשקפיים הסקסיות שכן מדובר באותה מכונה בבעלות מכוני הקוסמטיקה. גם אותו ביפ ביפ מוכר הזכיר לי נשכחות.
היה מגניב אש!
מלבד זה שיחזרנו אמפורות יין , כלי שולחן רומים, כיסא, פלטת ברזל, מסמרים, וחבל.
היה מאוד קשה לעזוב. קשה לדמיין חזרה למעבדות המעופשות של פלאצו רידולפי עם מורים ממורמרים ובלי מזגן.
נשארו לנו שבועיים בלבד של "לימודים", ואני מציינת זאת בגרשיים משום שכבר ממש לא נשאר לנו מה לעשות מלבד 4 שיעורי ביוכימיה, ולאחריהם שבוע חופש ואז יומיים של בחינה מסכמת.
ננסה להתרכז בלימודים למרות שלאף אחד אין זין לזה ואחי היקר דניאל דלנו ובת זוגו כרמל באו לבקרני. ושלא לדבר על האוס, היפה והחנון, וגירלז שהרבה יותר מעניינים אותי מאשר ללמוד על תולדות הקרמיקה ברנסנס.
תכלס, לצפות בדוקמנטרי על תולדות טורניר היורו בכדורגל יותר מעניין אותי מהחרא הזה.
אפרופו ללמוד למבחן, תובנה מאוד חשובה שהגעתי אליה: לאיטלקים תקוע מקל של מטאטא בתחת. בכל הגילאים ובכל הגדלים. אולי בגלל שאין להם צבא הם לא למדו לשחרר כל רסן לאחר השחרור. הם עקשנים כמו פרד וישנן ורגולוציות לכל שטות, אני הייתי קוראת לזה צרות מוחין אבל יש מקום לדיון בנושא.
לא משנה כמה עמוק אני חופרת כדי לנסות למשוך את המקל מתוך ישבנם, יש תפישות שאי אפשר לשנות.
אולי אני ישראלית מדי בשבילם, מתפשטת ברחוב, אוכלת בהליכה, מודיעה שאני הולכת לעשות קקי, רבה עם הנהלת הבית הספר, לא שמה זין על אף אחד ועושה מה שנראה לי נכון ולא מה שציוו עליי.
ראבק אני בת 27 לא 17!
התוכנית שלי לחודשיים הקרובים היא לנסות להינות כמה שיותר מהזמן שנותר לי בעיר הנפלאה הזאת, בדירה המההמת שלי, ועם חבריי הטובים. השאר, שיזדיינו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה