twisting by the pool

את ימי יוני החמים החלטנו להעביר בבריכה של ג'נט, אי שם בגבעות של טוסקנה, עם לימודים קוקה קולה ותפוצ'יפס.

כפי שאתם רואים למדנו קשה לקראת הבחינה המסכמת...

עברנו אותה כמו גדולות ועכשיו אנחנו רסטורטוריות באופן רשמי! (כמעט, התעודה של מחוז טוסקנה תגיע רק באוקטובר..)

את סיום הלימודים חגגנו, איך לא , בבריכה בבית של ג'נט! בשחייה לילית עם הרבה הרבה אלכוהול.

וגם במרפסת המהממת שלה עם נוף לכל פירנצה

אם תגדילו את התמונה תוכלו לראות את כיפת הדואומו

התנצלות קלה בפני ג'ובאני, הוא הגיע מאוחר יותר כשכבר היה חושך ולכן אינו מופיע בתמונותי אבל הוא תמיד בליבי.

עכשיו נשאר רק לנוח...

נ.ב. החלקתי היום במדרגות. פעם ראשונה אחרי שנתיים שלמות. נפגעתי די חזק וקראתי לעזרה. למזלי מתיה השכן שלי (הדלת הכי קרובה למקום הנפילה) היה בבית ונחלץ לעזרתי. זה היה מאוד מפחיד כי חשבתי שכולם עזבו וניסיתי דווקא להסב את תשומת ליבו של של אדם שישב על ספסל מול הבית (דלת הכניסה שלנו שקופה אבל בפירנצה אף אחד לא מסתכל עלייך, במיוחד אם מדובר בתיירים...), השכן היחיד הנוסף שנשאר זה איזה אמריקאי צווחן מתחת לחלון שלי ששם מוזיקה בפול ווליום ואין שום סיכוי שהיה שומע אותי קוראת מהקומה הראשונה.גם השותפה שלי נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה, כבר יומיים היא לא בבית והיא חייבת לי כסף לפני שהיא עוזבת בסוף החודש (זה עוד 3 ימים..!).

פחדתי לצאת שוב מהבית ונאלצתי להרכיב ארוחת ערב משונה ממה שמצאתי במקרר. הייתי בדרכי לסופרמרקט כשנפלתי.

אז כואב לי הגב ווהמרפקים שלי התנפחו אבל אני אחייה. גם ג'ובאני נחלץ לעזרתי ואץ רץ לבדוק אותי ולבשל לי פסטה לארוחת צהרים.

מפחיד לגור לבד, טוב שזה נגמר.

שיהיה קיץ קריר

הקיץ האחרון

השבוע היה השבוע האחרון ללימודים!
הנה מגיעות לקיצן שנתיים של לימודים מפרכים, שעות ארוכות, מתח נפשי, קשיי שפה, מחסומים תרבותיים, אנשים רעים, אנשים רעים פחות, חברים טובים והרבה הרבה קפה וסנדביצ'ים עם ברזאולה.
בעוד כ-10 ימים תתקיים הבחינה המסכמת שאורכת יומיים. יום אחד בחינה מעשית ויום לאחריו בחינה בעל-פה על תולדות האמנות וכל החומר התיאורטי שספגנו במעבדות: כימיה, פיזיקה, שיטות עבודה וכדומה וכדומה.


איני בטוחה שנכון לעשות סיכומים עכשיו, לפני הבחינה ולפני עזיבתי הסופית את איטליה אבל אציין רק שבית ספרי, על כל מגרעותיו, וברוכה השם ישנן מגרעות בשפע, העניק לי מתנה חשובה.
הוא העניק לי הזדמנות לעבוד עם חומרים שרק חלמתי לגעת בהם, הוא העניק לי התפתחות מקצועית וקוגניטיבית (את הקרדיט על כך איני יכולה להעניק לכל אחד ממוריי...), הוא פתח לי דלת לעולם שמעטים יכולים להיכנס אליו, הוא העניק לי הערכה וכבוד מאנשים בתחום ומחוצה לו, הוא חידד את חוש הביקורת העצמית שלי והמיומנויות האוּמנותיות שלי, והכי חשוב הוא העניק לי חברים טובים ויחד יצרנו  זמנים טובים גם שהיה קשה ומבאס וכולם מסביבינו התייחסו אלינו כמו זבל.


אני מאוד גאה בעבודה שעשיתי ובלב שלם אני אציג אותה בפני ועדת הבחינה בשבוע הבא.
כמה פעמים יצא לכם בחיים באמת להתגאות ולהיות מרוצים מעבודה שעשיתם או משהו שיצרתם?
אני בהחלט ברת מזל

בהצלחה לכל חבריי בבחינות באוניברסיטה ומחוצה לה ואל תשכחו לצחוק ולבלות עם חברים

גלויה מפיזה

שלומות!

שבתי לחיקה של המטרונית פירנצה!

לאלו מכם שאינם עוקבים באדיקות אחר תנועותיי, חזרתי לאחר שבועיים סטאז' מהעיר והמגדל פיזה.

נשלחנו לסטאז' במוזיאון הספינות העתיקות של פיזה, שבשל בעיות תקציב כולל 4 ויטרינות, מעבדה, מחסנים מלאים, חפירה ארכיאולוגית נטושה, וקראוון בו התגוררנו ומצאנו תבלינים בארונות בני למעלה משלוש שנים.
החוויה הייתה פשוט נפלאה! המעבדה מאובזרת להפליא, החומר שאיתו עבדנו מרתק, הממצאים סקסיים ביותר, ומותקן במעבדה מזגן.

החיסרון היה, כמובן, לגור יחדיו שבועיים בתוך קופסאת סרדינים עם מים חמים במקלחת שמספיקים לשתי דקות בלבד בכל רחצה ויתושות טיגריס שמצצו את דמנו . עלינו אחד לשני על העצבים בלשון המעטה.
אבל אנחנו חברים טובים, נתגבר.
בשבוע הראשון חגגנו את יום הולדתי

גדלתי בשנה וזה פיכסי אבל אלו החיים.
פיזה הייתה נדיבה כלפינו. יצאנו לשתות, לאכול פיצה, לאכול סושי כפי יכולתך, עשיתי פדיקור, מצאנו סופר אורגני חמוד ומלא מוצרים נטולי גלוטן לדניאלה, ג'נט עשתה פן, פעמיים, בבר שכונתי וחברותי שתינו את קפה הבוקר, והקראוון העלוב היה לנו לבית.

במעבדה עשינו חיים משוגעים! גם ניקינו מתכת ארכיאולוגית עם לייזר! או שעליי לומר "לייזר"...
 רוב חברותיי מכירות היטב את מכונת הלייזר והמשקפיים הסקסיות שכן מדובר באותה מכונה בבעלות מכוני הקוסמטיקה. גם אותו ביפ ביפ מוכר הזכיר לי נשכחות. 
היה מגניב אש!

מלבד זה שיחזרנו אמפורות יין , כלי שולחן רומים, כיסא, פלטת ברזל, מסמרים, וחבל.
היה מאוד קשה לעזוב. קשה לדמיין חזרה למעבדות המעופשות של פלאצו רידולפי עם מורים ממורמרים ובלי מזגן. 
נשארו לנו שבועיים בלבד של "לימודים", ואני מציינת זאת בגרשיים משום שכבר ממש לא נשאר לנו מה לעשות מלבד 4 שיעורי ביוכימיה, ולאחריהם שבוע חופש ואז יומיים של בחינה מסכמת.
ננסה להתרכז בלימודים למרות שלאף אחד אין זין לזה ואחי היקר דניאל דלנו ובת זוגו כרמל באו לבקרני. ושלא לדבר על האוס, היפה והחנון, וגירלז שהרבה יותר מעניינים אותי מאשר ללמוד על תולדות הקרמיקה ברנסנס.
תכלס, לצפות בדוקמנטרי על תולדות טורניר היורו בכדורגל יותר מעניין אותי מהחרא הזה.


אפרופו ללמוד למבחן, תובנה מאוד חשובה שהגעתי אליה: לאיטלקים תקוע מקל של מטאטא בתחת. בכל הגילאים ובכל הגדלים. אולי בגלל שאין להם צבא הם לא למדו לשחרר כל רסן לאחר השחרור. הם עקשנים כמו פרד וישנן ורגולוציות לכל שטות, אני הייתי קוראת לזה צרות מוחין אבל יש מקום לדיון בנושא.
לא משנה כמה עמוק אני חופרת כדי לנסות למשוך את המקל מתוך ישבנם, יש תפישות שאי אפשר לשנות.
אולי אני ישראלית מדי בשבילם, מתפשטת ברחוב, אוכלת בהליכה, מודיעה שאני הולכת לעשות קקי, רבה עם הנהלת הבית הספר, לא שמה זין על אף אחד ועושה מה שנראה לי נכון ולא מה שציוו עליי.
ראבק אני בת 27 לא 17! 


התוכנית שלי לחודשיים הקרובים היא לנסות להינות כמה שיותר מהזמן שנותר לי בעיר הנפלאה הזאת, בדירה המההמת שלי, ועם חבריי הטובים. השאר, שיזדיינו.