אני מאוד אוהבת לבקר באבו גוש. המסעדות האהבות עליי שם הן אבו-שוקרי (כמובן) והלבנונית.
היום, אחרי יום ארוך ומתיש בסטאז' החדש בוַאליה הלכתי עם יֵאנה ורוברטה, חברותיי למסע, למסעדה הלבנונית!!
שלוש זרות: שוויצרית, טורקייה וישראלית...
כשקראתי את התפריט עלו דמעות של אושר בעיניי.
למרות המגוון הכולל בורגול בוֵרסיות שונות , הזמנתי מיד, בלי להסס חומוס ופלאפל!
הוגשו לנו לשולחן במקום הלחם הטוסקני הדוחה, פיתות דקות ממש וחמות!
הייתי מאושרת!
מעבר לפרץ הנוסטלגיה וגעגועים הבייתה, המסעדה ממש טובה.
טעמתי גם קובה, כמעט שתיתי את קערת הטחינה, ולמדתי להגיד הל באיטלקית, רק כדי להתבלבל ולהגיד בסוף "הל" (יש לזה שם ממש ממש מצחיק באיטלקית שאני לא מצליחה לזכור..משהו שנגמר ב"---מוֹמוֹ")
הניסיונות להסתיר את מוצאי לא צלחו...
בסוף גם קראתי ליאנה בקפה. מסתבר שאני ממש טובה בזה...
חשבתי עליכם בכל ביס!
ועכשיו להסבר קצר על הסטאז' החדש שלנו.
הוא מתקיים בכנסייה (מוטיב חוזר) בואליה, מרחק חצי שעה ברכבת מפירנצה. עיירונת אף יותר קטנה מאינצ'יזה, נטועה בתוך ים של עצים, ירוקה לחלוטין. הכנסיה נמצאת במרום הר ומיניבוס מטעם הבית ספר היסודי מקפיץ אותנו לפסגה כל בוקר.
אנחנו עובדים על "רובייאנה", מזבח ענקי מטרה-קוטה של ג'ובאני דלה רוביה, בעל ערך היסטורי ואמנותי גדול, העבודה עליו בבית ספרנו מתנהלת כבר 20 שנה, והוא כולו עשוי חלקים חלקים.
משימתינו היא "לטפל" בחלקים שכבר עברו רסוטרציה אבל בדרך "נפצעו".. והחלק הכי חשוב, לחבר את כל הפאזל הזה יחד ובסופו של דבר לתלות אותו בחזרה על קיר הכנסייה.
זה נראה כך:
היום, אחרי יום ארוך ומתיש בסטאז' החדש בוַאליה הלכתי עם יֵאנה ורוברטה, חברותיי למסע, למסעדה הלבנונית!!
שלוש זרות: שוויצרית, טורקייה וישראלית...
כשקראתי את התפריט עלו דמעות של אושר בעיניי.
למרות המגוון הכולל בורגול בוֵרסיות שונות , הזמנתי מיד, בלי להסס חומוס ופלאפל!
הוגשו לנו לשולחן במקום הלחם הטוסקני הדוחה, פיתות דקות ממש וחמות!
הייתי מאושרת!
מעבר לפרץ הנוסטלגיה וגעגועים הבייתה, המסעדה ממש טובה.
טעמתי גם קובה, כמעט שתיתי את קערת הטחינה, ולמדתי להגיד הל באיטלקית, רק כדי להתבלבל ולהגיד בסוף "הל" (יש לזה שם ממש ממש מצחיק באיטלקית שאני לא מצליחה לזכור..משהו שנגמר ב"---מוֹמוֹ")
הניסיונות להסתיר את מוצאי לא צלחו...
בסוף גם קראתי ליאנה בקפה. מסתבר שאני ממש טובה בזה...
חשבתי עליכם בכל ביס!
ועכשיו להסבר קצר על הסטאז' החדש שלנו.
הוא מתקיים בכנסייה (מוטיב חוזר) בואליה, מרחק חצי שעה ברכבת מפירנצה. עיירונת אף יותר קטנה מאינצ'יזה, נטועה בתוך ים של עצים, ירוקה לחלוטין. הכנסיה נמצאת במרום הר ומיניבוס מטעם הבית ספר היסודי מקפיץ אותנו לפסגה כל בוקר.
אנחנו עובדים על "רובייאנה", מזבח ענקי מטרה-קוטה של ג'ובאני דלה רוביה, בעל ערך היסטורי ואמנותי גדול, העבודה עליו בבית ספרנו מתנהלת כבר 20 שנה, והוא כולו עשוי חלקים חלקים.
משימתינו היא "לטפל" בחלקים שכבר עברו רסוטרציה אבל בדרך "נפצעו".. והחלק הכי חשוב, לחבר את כל הפאזל הזה יחד ובסופו של דבר לתלות אותו בחזרה על קיר הכנסייה.
זה נראה כך:
תמונות של "דלה רוביה":
(ממש) קצת ויקיפדיה:
זהו להיום. בבטן מלאה אני הולכת לישון, מחר קמים מוקדם.
בעוד יום מגיעים הוריי לבקרני!
כמעט סוף שבוע נפלא לכולם!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה