i <3 pizza

יום ראשון, 29 במאי 2011

we all scream for gelato!!

אתמול, לאחר 3 שבועות של שקט, חזרו שותפותיי האהובות מהסטאז' שלהן. חרא. היה לי ממש כיף לגור פה לבד, בדירה נקייה ומסודרת, שגם מריחה סבבה.
כל זה נגמר, אבל לפחות ימשך רק לעוד 3 שבועות ואז הן חוזרות לחור ממנו הן הגיעו!
היה זה שבוע של חגיגות יומולדת שהתחיל ביום שישי שהוריי נחתו על אדמת האפיפיור בורג'יה, ונסענו ישירות למלון-ספא-כיפחיים!
אכלנו טעים, שתינו יין, ירד עלינו קצת גשם קריר ( אחרי שנסעתי 3 שעות גיהנום ברכבת בלי מזגן ב-32 מעלות בטוסקנה )
ישנתי כמו נסיכה, ובבוקר, אחרי ארוחת בוקר מפנקת ביותר, ישבנו לצד הבריכה ואכלנו דובדבנים שגנבנו מעץ של המלון. (מוטיב חוזר השבוע, שכן כמה ימים אחרי גנבנו דובדבנים גם מהעץ של הכומר בכנסייה בואליה..)
קיבלתי מתנות שנשלחו אליי מצידו השני של הים וגם מצידו הנוכחי. 

חייה הקשים של סטודנטית באיטליה:
עוד סימן שהיקום ממש אוהב אותי, לכבוד יומהולדתי מתקיים בפירנצה פסטיבל גלידה!!!
יש כרטיס אשראי כזה שמטעינים במנות גלידה ובפיאצה פיטי פזורות עגלות גלידות ארטיג'נאליות בטעמים מטורפים וטעימים ביותר!
אני אכלתי: 
גלידה בטעם פרוסקו (יין מבעבע); 
גלידה בטעם קנטונצ'יני ווין סנטו; 
גלידה בטעם"פרסי" הכוללת מסקרפונה, פיסטוק, מי ורדים, וזעפרן; 
גלידה בטעם קפה תורכי; 
אחת אחרת קפה עם שוקולד; 
גלידה בטעם וואסבי; 
גלידה בטעם אננס עם ג'ינג'ר;
גלידה בטעם צנוברים שהייתה פשוט אלוהית!; 
גלידה סיצילאנית בטעם שמן זית שהייתה נהדרת, אולי הכי טעימה שאכלתי בחיי!;
גלידה בטעם תפוח פוג'י;
גלידה בטעם אגס עם פלפל ורוד;
גלידה בטעם גבינת פטה ומלפפון, שאני לא השתגעתי עליה ואילו ג'ובאני כן, אז נתתי לו לסיים אותה..; 
חברותיי, היותר אמיצות , טעמו גלידה בטעם מוצרלה די בופאלו ואנשובי! פויה!

והזרוע עוד נטויה, נשארו לי 2 טעימות בכרטיס...

הגלידריה היפאנית הייתה הכי פופולארית
אבל גם הכי קמצנית בכמות...



ולידעה מרעישה נוספת, כל הקאסט של "ג'רזי שורס" נמצא בפירנצה לרגל צילומים!!! הלכתי ברחוב המוביל לבייתי והחבורה יצאה מהמלון לקראת בילוי סוער, מלווים במצלמות, כמובן. סנוקי ממש ממש קטנה!!! אבל איזו אישה גדולה...

שבוע טוב לכם

יום רביעי, 18 במאי 2011

חומוס!!!

אני מאוד אוהבת לבקר באבו גוש. המסעדות האהבות עליי שם הן אבו-שוקרי (כמובן) והלבנונית.
היום, אחרי יום ארוך ומתיש בסטאז' החדש בוַאליה הלכתי עם יֵאנה ורוברטה, חברותיי למסע, למסעדה הלבנונית!!
שלוש זרות: שוויצרית, טורקייה וישראלית...
כשקראתי את התפריט עלו דמעות של אושר בעיניי.
למרות המגוון הכולל בורגול בוֵרסיות שונות , הזמנתי מיד, בלי להסס חומוס ופלאפל!
הוגשו לנו לשולחן במקום הלחם הטוסקני הדוחה, פיתות דקות ממש וחמות!
הייתי מאושרת!
מעבר לפרץ הנוסטלגיה וגעגועים הבייתה, המסעדה ממש טובה.
טעמתי גם קובה, כמעט שתיתי את קערת הטחינה, ולמדתי להגיד הל באיטלקית, רק כדי להתבלבל ולהגיד בסוף "הל" (יש לזה שם ממש ממש מצחיק באיטלקית שאני לא מצליחה לזכור..משהו שנגמר ב"---מוֹמוֹ")
הניסיונות להסתיר את מוצאי לא צלחו...
בסוף גם קראתי ליאנה בקפה. מסתבר שאני ממש טובה בזה...


חשבתי עליכם בכל ביס!


ועכשיו להסבר קצר על הסטאז' החדש שלנו.
 הוא מתקיים בכנסייה (מוטיב חוזר) בואליה, מרחק חצי שעה ברכבת מפירנצה. עיירונת אף יותר קטנה מאינצ'יזה, נטועה בתוך ים של עצים, ירוקה לחלוטין. הכנסיה נמצאת במרום הר ומיניבוס מטעם הבית ספר היסודי מקפיץ אותנו לפסגה כל בוקר. 


אנחנו עובדים על "רובייאנה", מזבח ענקי  מטרה-קוטה של ג'ובאני דלה רוביה, בעל ערך היסטורי ואמנותי גדול, העבודה עליו בבית ספרנו מתנהלת כבר 20 שנה, והוא כולו עשוי חלקים חלקים.

משימתינו היא "לטפל" בחלקים שכבר עברו רסוטרציה אבל בדרך "נפצעו".. והחלק הכי חשוב, לחבר את כל הפאזל הזה יחד ובסופו של דבר לתלות אותו בחזרה על קיר הכנסייה. 
זה נראה כך:
תמונות  של "דלה רוביה":
(ממש) קצת ויקיפדיה:

זהו להיום. בבטן מלאה אני הולכת לישון, מחר קמים מוקדם. 
בעוד יום מגיעים הוריי לבקרני!
כמעט סוף שבוע נפלא לכולם! 


יום שני, 9 במאי 2011

ולתפארת מדינת ישראל!

יום העצמאות מאז ומעולם היה חג אהוב עלי ( הבוקר, לא הערב עם הקצף המסריח!)
כשהייתי קטנה, יום העצמאות היה יום בו כל רומניי רמת-אביב היו מתקבצים יחדיו ומפזרים כיסאות נוח בגינת מילמן.
סבא שלי היה אחראי על המנגל, אחי היה השולייה; אמא שלי הייתה אורזת לי תמיד מהבית 3 נקניקיות טבעול ( לא יותר ולא פחות!); כולם קיבלו פיתה ומלפפון חמוץ; אחר כך אחי ואנוכי היינו מובילים את בני הרומנים בצליית מרשמלו על הגריל!


מכיוון שהיום דנה היא הגרינץ' שגנב את יום העצמאות, נאלצתי לחגוג אותו בגפי עם 63 דגלנים, קצינים ונג"דים בצה"ל, ורובי ריבלין.
כדי להרגיש בבית ערכתי ארוחת ערב חגיגית!
קבב רומני ( אסלי ממעדניה של רומנים! טעם כמו של חיים נלו רק בקטן!) ומלפפון בית השיטה (האחרון שנשאר לי מהביקור הקודם של אמא...) ובמבה לקישוט.. ( חבילה אחרונה, מתוך שלוש, שנשארה מהביקור של גוני..)


גם לכם יש עכשיו טעם של שום בפה..?
 חג שמח!
     מאיה   .

יום שבת, 7 במאי 2011

בחורף בקיץ בסתיו ובאביב

היום לבשתי את מיטב מחלפותי הצהובות והכחולות ויצאתי לעשות סיבוב דאויין בעיר. חבל שלאף אחד לא אכפת ואין להם מושג מה קורה בברצלונה.כן, ידידי, לאיטלקים אכפת רק מכדורגל! שאלתי את חבריי באיזה ערוץ אוכל לצפות במשחק. הם צחקו.                                       אז לכבוד ההעפלה לגמר, היום פינת האופנה: צהוב עולה!!!macabi tel-aviv!










חוץ מזה אין לי יותר מדי מה לספר.. אני מותשת.
אנחנו כל יום עובדים בכנסייה החשוכה החנוקה והארורה הזאת. השותפות שלי מגעילות כמו תמיד. ברגע שאני חוזרת הבייתה אני מתקלחת, נכנסת למיטה, צופה במחוברות והולכת לישון. 

העונה הנוכחית של מחוברות היא זבל טלוויזיוני אמיתי.
הדמויות משעממות, שטוחות ולעיתים אף מגעילות. רק ננה מעלפת. בגללה אני ממשיכה לצפות. 
אני לא מכירה את הג'ולי שלז הזאת אבל פשוט לא להאמין שהיא אשה! מוציאה אותנו (הנשים) כנודניקיות, ילדותיות, אנוכיות.
חרא. פשוט ח ר א על המסך שלי!

ואלוהים אדירים! שיר ורגב הם אחד הזוגות הכי לא סקסיים בטלוויזיה!! אני מכסה את העיניים בחלקים מסויימים כדי לא להקיא!! מדוע העורכת המהוללת בוחרת את הקטעים הללו?? לנסות למשוך קהל מסוג אחר לתוכנית, במקום קומץ אנשים אינטליגנטים, להוסיף חבורת מציצנים סוטים בשביל רייטינג. זה מביך וזה פתטי.

אז למה אני ממשיכה לצפות? אלוהים יודע. מקווה לאיזושהי התפתחות שפשוט לא מגיעה משאר הדמויות מלבד ננה שמרתקת ומרגשת אותי. אתמול צפיתי  ובכיתי.

מזל שאני צופה גם בהאוס כדי לאזן את זבל. זו עדיין, לדעתי, הסדרה הכי טובה בטלוויזיה! ( רק אל תגידו לאמא שלי שאני צופה בלעדיה אחרת יהיה פה בלאגן!)

שבוע שעבר היה לילה לבן בפירנצה. היום יש לילה כחול. לא בקטע סוטה, כמו לבן רק חוגג את האיחוד האירופאי. 
אז אני יוצאת לי קצת לבלות ( סוף סוף) 

חג עצמאות שמח!
 ויאללה מכבי!