בסין, דה ביגר דה בטר. הביניין הכי גבוה, הרכב הכי גדול, כוס הקפה הכי עמוקה.
שפע היא מילת המפתח.
כשסינית יוצאים למסעדה, הם מזמינים כמות בלתי מבוטלת של מנות שמוגשות בו זמנית לשולחן, דבר שבמסעדות סינית מסורתיות מקובל ביותר שכן יש שולחן מסתובב וכל הסועדים טועמים קצת מכל דבר. במסעדה מערבית, לדוגמא בפיצה האט (הנחשבת כאן שיא הקולינריה המערבית וניתן למצוא בתפריט כמעט הכל חוץ מפיצה..), השולחנות העמוסים הם סמל סטטוס.
את רוב המנות הם בכלל לא מסיימים. הכי חשוב ששכינהם לשולחן או העוברים ושבים המתבוננים מבעד לויטרינה יראו.
אגב, מה שקורה כשמזמינים את כ-ל המנות יחד הוא שהקינוח מגיע עם העיקריות, ובמקרה של הסינים, גם נאכל בין ביס כנפי עוף לביס סטייק ברוטב... פיכס.
כמובן יש גם תופעת ההגדלות או ה1+1.
אם אתם ברי מזל, יציאו לכם להגדיל בחינם את המשקה (אני הזמנתי אספרסו ולכן סירבתי באלגנטיות לנוכח מבטים המומים) או לזכות להמבורגר חינם או כרטיס קולנוע חינם לנשים בימי רביעי.
במקרה הפחות טוב, כמו במקרה שלי הבוקר, לאחר שתשלמו תגשו לקחת את המשקה ולהפתעתם תגלו כי הוא הוכפל ללא תמורה.
"וואוו, תודה, אבל אני... אחת".
הבריסטה הסינית מבולבלבת קוראת למישהו שדובר אנגלית שאומר בקול חלוש:"יו ביי וון יו גט וון פרי"...
אין ברירה, מחייכים, לוקחים את המשקאות והולכים.
כל הדרך הבייתה חיפשתי קבצנים או פועלים להעניק להם את המשקה השני. היה חם לאללה אז אני בטוחה שמישהו יעריך את המחווה. דווקא היום הסבא שמנגן על כינור סיני לא נמצא. פקחית החניה סירבה לי בנימוס. שאתן לשומר בבניין שלי? מותר בכלל להפריע לו במשמרת?
ברחוב שלי ישנם כמעט 5 משרדי תיווך שהסוכנים עומדים ברחוב ומנסים לתפוס לקוחות. כל כך חם היום, הם בדיוק התחבאו במשרד הממוזג. סוף סוף בסוף הרחוב, במשרד האחרון לפני הביניין שלי, עמד בחור צעיר מיוזע בחולצה מכופתרת ועניבה. הבטתי בו, הוא בי, והגשתי לו את המשקה.
"שיה שיה" הוא אמר מבולבל, ואני, שמחה שנפתרתי מהמשקה שהקפיא לי את היד, המשכתי גאה ומחויוכת לכיוון ביתי.
סוף טוב הכל טוב
