שבנו מהונג-קונג, עיר האורות.
אי האפשרויות הבלתי-מוגבלות. מקום בו האנשים אדיבים, הקניונים גדולים יותר, הפרפוצ'ינו מתוק יותר, הים טורקיז, וכולם מדברים אנגלית.
לא ניתן לתאר את ההרגשה כשמגיעים להונג קונג. הכל פשוט כיף יותר.
בזמן שחיכיתי למעבורת ישב לידי בחור צעיר אמריקאי שנראה אחוז שד שניגש אליי ואמר "אני מניו-יורק, זו פעם ראשונה שלי פה, לא ראיתי מעולם סקיי-ליין יפה מזה". חייכתי בהסכמה ואז רצתי לתפוס מקום באנייה.
אולי זו הים, גורדי השחקים המפוארים, מופע האורות כל ערב בשמונה, בוטיקים עצומים של לואי ויטון ופראדה ושאנל שמהם משתרך תור בכניסה, מסעדות מכל העולם, ההודים ברחוב שמציעים לי רולקס מזוייף, בתי קפה, קונדיטוריות, מאקרונים בשלל צבעים, סיניות לבושות היטב מטופפות על עקבים, יהלומים בגודל של כדור פינג-פונג בחלונות הראווה, מלא חניות המציעות לי נעלי מליסה ססגוניות, ויואן ווסטווד, הלו קיטי ועוד ועוד ועוד...
 |
| ואפל הונג קונגי - שם את הבלגים בכיס הקטן |
כל אשר תחפצו, הונג קונג תסדר לכם. זהו פלא יחיד מסוגו. מעולם לא פגשתי מקום דומה לה.
חבל רק שהיא כל כך חמה.
פה בשנגחאי הטמפרטורות כבר צנחו ל-25 ביום ורוח קרירה נושבת בלילה. בהונג קונג עדיין חם, אבל לצערינו הרב, בספטמבר אין הרבה שמש. בשניה שענן סר מדרכה של השמש רצתי כמו פנתר רעב לבריכת המלון היפיפיה רק לגלות שהענן חזר או שהבריכה סגורה לשעתיים הקרובות.
לפחות לשוהים במלון מפואר כמונו, אין סיכוי להרגיש את החום מרגע העלייה למטוס ועד לערב שנוחת הרעב. ישנה סדרה של כלי תחבורה ממוזגים היטב מתוך נמל התעופה, לתוך תחנה מרכזית, ממנה יוצא שאטל למלון שמוקף בקניון ממוזג נוסף.
אז אלדד נסע לעינייני ביזנס ואני לפלז'ר ובערב נפגשנו לארוחה איטלקית/אמריקאית/ יפנית/סינית/ קוראנית/קנטונזית וכו' כו'
בערב יום שישי יצאנו עם ישראלולים למועדון של ערסים שבו הם הזמינו את השולחן הקבוע. רקדנו שתינו ואז ברחנו לאכול משולש פיצה ענקי וטעים לאללה! בילוי שמסתיים בפיצה הוא תמיד בילוי מוצלח.
עכשיו מוצאי יום הכיפורים והיומולדת של אלדד. הוא צם ואני אכלתי פחזניות והוא צפה בי. לי היה מאוד נחמד...
חגים שמחים וגמר חתימה טובה.
שיפה ושונה תהה השנה הבאה עלינו לטובה
שכל אחד מאיתנו ימצא את ההונג קונג שלו, היכן שחלומות מתגשמים.
