Growing Pains

(תרגום הכותרת לחברי האיטלקים : "Genitory in Blue Jeans"!)


השבועיים האחרונים היו בסימן הסתגלות למצב החדש בו אאלץ להיפרד מפירנצה.
המסקנה: כישלון. לא רוצה. פירנצה היא ביתי וסקייאצ'טה עם ברזאולה היא ארוחת בוקרי.
מעל הכל עשיתי מלא דברים כיפיים ובכך לא פתרתי שום בעיה אלא רק יצרתי חדשות.


רז שפירא-פיינבורג באה לבקרי (שמך המלא מצויין לטובת חיפוש בגוגל), אכלנו מלא, שתינו פינו גריג'יו לארוחת צהרים (כן כן, בתור ארוחת צהרים), סרקנו את העיר ורוקנו את חנויות הוינטג'.
רז בהחלט הנעימה את זמני והמתיקה את הגלולה המרה, ולמספר ימים הרגשתי כאילו אני בחופשה באיטליה.

רז שפירא-פיינבורג (שוב, לגוגל). שימו לב שהמוטיב החוזר הוא יין..

קנינו לק הולוגרמה!!

עשו לנו כבוד בשוק כמו ביבי וקזבלן 

חופשה זה כיף ולכן המשכתי בכיוון ונסעתי לחגוג עם דניאלה את יום הולדתה ברוונה!
קו הרכבת פירנצה-פאנזה הוא הקו היפיפה ביותר באיטליה לדעתי והנוף פשטו עותק נשימה.

תחנת רכבת biforco. עיירות קטנטנות וירוקות זרועות לאורך המסילה

הלכנו לים של רוונה שהוא מלוכלך וחם בדיוק כמו בתל אביב. אחחח.. הגעוגועים...

בכלל, בטיול הנ"ל החלטתי שהמחוזות האהובים עליי באיטליה הם טוסקנה ורומאנייה, והתפר בינהם במיוחד. 
הבחירה בין השניים בעייתית. בשניהם התושבים בעלי מבטא צורם ובלתי נסבל בעליל, אבל ידוע שצריך לסבול בשביל אהבה. 


לעומת זאת בין המדיצ'י למשפחת ספורצה אני בוחרת בעיניים עצומות את טוסקנה, אבל אני משוחדת כי אני צופה ב"בורג'ס" וספורצה הם מנייאקים.


וחוץ מזה טוסקנה זה בית.

שבוע אחרון באיטליה. נקווה שיהיה מוצלח ומהנה.

לקראת דרך חדשה